כבר כמה שנים שאיתמר והמרק שלו עורכים שיחות-נפש אחד עם השני.
זה התחיל בצהרי יום אחד, כשאיתמר היה רעב והכין לעצמו אחד
מאותם מרקי אינסטנט להכנה מהירה - מרק בצל. עוד לפני שחלפו 4
דקות מתוך 5 דקות שהיה על איתמר להמתין, לפי ההוראות, אמר המרק
"שלום!". איתמר לא נבהל וגם לא התלהב במיוחד. הוא היה רגיל
לאירועים מוזרים ויוצאי-דופן; עוד כשהיה פעוט בן כמה שנים החל
לפתע לטפס על קירות. בגיל 10 הוא נכנס לתוך החור של האמבטיה
ובגיל 23 הוא הצטרף ללהקה של אריות. עכשיו הוא היה בן 30 והמרק
שלו ניסה לפתח איתו שיחה. "שלום", ענה איתמר למרק. "חם הא?",
המשיך המרק. "כן...", ענה איתמר והשיחה התגלגלה משם. מאז הם
היו משוחחים לפחות כמה שעות ביום. איתמר גילה שנושאי
ההתעניינות של המרק היו רבים ומגוונים, והיה לו גם ידע נרחב
בתחומים רבים, לאו-דוקא קשורים למרק.
פעם שפך איתמר למרק שקדי-מרק והמרק ביקש שיפסיק כי זה מכאיב לו
בראש. "אבל אין לך בכלל ראש", אמר איתמר, ושניהם צחקו... חוץ
מהמרק שסבל מכאבי ראש עזים. "לפעמים... המרק זה רק תירוץ!",
אמר איתמר וציחקק. המרק קצת נעלב, אך למרות הכול - נשארו שניהם
חברים טובים לאורך השנים.

   יום אחד נכנסה לחייו של איתמר - בחורה צעירה. איתמר הכיר
אותה מחוץ לבית שלו והזמין אותה לגור איתו. היה להם כיף ביחד
והם היו מבלים הרבה. אך מאז שאיתמר פגש בבחורה, השיחות שלו עם
המרק הפכו קצרות יותר. המרק הרגיש פגוע. באחת השיחות שלהם הוא
ניסה להעלות את הנושא - "אתה כבר כמעט ולא מקדיש לי זמן כמו
בעבר", אמר המרק במבוכה. איתמר הבין אותו וניסה להסביר - "נורא
כיף לי איתה", הוא אמר והמרק שאל בקול נעלב: "ואיתי? איתי לא
כיף לך?". "כיף", אמר איתמר, "אבל איתך... איתך זה שונה...".
- "תביא אותה גם...", הציע המרק.
- "את ריטה?", התפלא איתמר. "מה... לשיחות שלנו?".
- "כן".
- "אני... לא חושב שזה ילך. אני מצטער...".
המרק שתק.

   כמה דקות אחר-כך - ריטה התעוררה. היא הלכה למטבח וראתה את
איתמר יושב ובוהה במרק שלו. איתמר ראה אותה, קם, נשק על לחיה
ובירך אותה בברכת "בוקר-טוב" בחיוך. ריטה חייכה ואמרה לו: "מה
זה הריח הזה?". איתמר חייך וענה בשאלה: "איזה ריח?". אח"כ הוא
הלך לשירותים. ריטה התיישבה על הכיסא במטבח. היא ראתה מרק בצל
על השולחן. היא בהתה בו מספר שניות ארוכות ואז קירבה את אפה
אליו, ומיד הסיטה אותו אחורה בסלידה. "פיכס!", חשבה לעצמה -
"זה ריח נוראי! איום ונורא! מענין כמה זמן זה כבר יושב
כאן...".    "שלום", אמר לה המרק בקול ביישני. ריטה לא הגיבה.
במקום זה היא הרימה את המרק וצעדה לעבר דלת הכניסה של הדירה.  
"אהמ... ריטה - נכון?", אמר המרק. ריטה עשתה עצמה כלא שומעת -
או שבאמת היא לא שמעה. היא פתחה את הדלת ויצאה החוצה. ממול היא
ראתה את הכלב של השכנים.    "מ... מה זה?", שאל המרק בקול
מבוהל.
"היי טיגר! רעב?", שאלה ריטה את הכלב, שמיד הזדקף והוציא את
לשונו החוצה. המרק היה מבועת. "רוצה מרק?", שאלה ריטה. הכלב
כישכש בזנבו במהירות. "מרק טעים!", אמרה ריטה. היא קרבה את
המרק לפיו של הכלב. המרק החל לצעוק: "לאאאאא! איתמר! הצילו!
היא מנסה להרוג אותי! איתמר! תציל אותי!".    אבל איתמר לא בא
- הוא היה בשירותים ולא שמע את זעקותיו של המרק. כשהגיע למקום
- כמה רגעים אחרי זה - הוא ראה את הכלב ישן בנחת ולידו מונח מה
שנשאר מהמרק שלו. הוא הבין מה התרחש ודמעות החלו זולגות
מעיניו. לא עבר זמן רב והעצב התחלף בכעס, שגדל והפך ל... רצון
לנקמה. הוא נכנס חזרה לדירה וראה את ריטה יושבת בסלון. תחושת
הנקם שלו גדלה כשהוא הלך והוציא את המסור החשמלי הישן שלו
מהבוידעם. הוא הפעיל את המסור והלך באיטיות לסלון. ריטה הביטה
בו בהשתוממות ושאלה - "מה אתה עושה?" - איתמר הביט בה בזעם
והחל ללכת לעברה כשהמסור מונף...

ואת ההמשך תוכלו לקרוא בסיפור הבא בסידרה:

                                     "איתמר מנסר אנשים"