[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הקדמה:
אני הייתי צריך להכין לשיעור דרמה מונולוג. אז רציתי לחפש
בבמה. ולצערי לא מצאתי שום דבר שענה לדרישות שלי. אז החלטתי
לנסות לרשום לבד ויצא נחמד.
תהנו.





פתיחה
אני... קוראים לי, אמיל, אמיל אנתוני
זה לא ש... כאילו כן הייתי מאושר, אפשר להגיד
לפעמיים...
לפעמיים לא... לפעמיים פשוט רציתי לברוח מהכל... לברוח
מההורים... לברוח מהחברים... לברוח מהעולם....





חברים
היו לי חברים... שלושה, זה לא... , הם עזרו לי, כאילו, אבל..
הם עזרו לי בקטע של: ... בוא נגיד אם אחד מהערסים מהביצפר
התחיל איתי מכות או קרא לי פריק... ברור שהם עמדו לצידי ועזרו
לי... גם נגיד בקטע של בנות... אם מישהי הייתה מוצאת חן בעיני
הם היו עוזרים לי מארגנים לי מקום לידה... אבל אלו היו הבעיות
של היסודי והחטיבה. עכשיו על הבעיות שיש לי עכשיו... אני אפילו
לא מספר להם על זה... אני אפילו לא מעלה בדעתי שהם יוכלו לעזור
לי...
אולי זה קצת מתנשא אבל... פתאום הם נראים לי כל-כך דפוקים,
כל-כך...
אני לא מבין מה עשיתי איתם אני לא... לא יודע.. זה לא שהם
יכולים לעזור לי זה לא ש... זה כבר משהו אחר...





הורים
וההורים שלי גם כן, הם חשבו שהם מבינים אותי... הם חשבו שהם
יודעים הכל עלי...
מה כבר רציתי? הא? סתם ציור מסכן על העור... והם נכנסו לקריזות
של החיים שלהם, אני לא יודע מה יש להם?
או אז שרציתי איזה פירסינג מטומטם בשפה...אני זוכר איך זה הלך:
זה היה באחר צהרים אחד שחזרתי הביתה עם הפירסינג חדש...  כבר
הפירסינג השני שעשיתי בלי שאימא שלי ידעה... ציפיתי לזה שהיא
תכעס... לא ציפיתי שהיא תהיה אדישה... אני כבר מכיר אותה...
אני נכנס הביתה מנסה מהר להשתחל לחדר. בדרך לחדר שלי יש את
הסלון שאימא שלי ישבה שם וראתה טלוויזיה היא הפנתה אליי את
המבט באדישות ככה תוך כדיי זה שהיא אומרת היי ופתאום היה לה
כזה פרצוף המום... היא התחילה לצעוק עליי: "אוי ואבוי הילד
שלנו השתגע, תגיד לי למה אתה מחורר את עצמך? אתה יודע שאחרי זה
לא ייסתם" מה היא פתאום תפסה אליי קריזה היא תפשה יותר קריזה
מאשר הפעם הראשונה שעשיתי פירסינג אז ברור שהגבתי אמרתי לה:
"מה את בכלל מבינה? אפילו בחנות קעקועים אמרו שזה יורד, וגם מה
אכפת לי אני לא רוצה להוריד את זה אז פעם הבאה תחשבי לפני שאת
אומרת משהו!" בקיצור אתם בטח מתארים לכם מה הייתה התגובה
שלה... הם אומרים לי שהשתנתי שאני לא הילד החמוד שזכרו אותי
ואחרי זה הם באים אלי ואומרים שהם אוהבים אותי ועוד מצפים שאני
אאמין להם,  מפגרים...
ואז בקטעים שרציתי קצת שקט.. שיעזבו אותי והסתגרתי בחדר...
וזוג דפוקים האלה... כל הזמן באים אליי לחדר, שואלים אותי אם
אני בסדר... אם הכל טוב?...דופקים על הדלת שואלים אותי אם אני
חולה ואחרי זה אני שומע אותם בטלפון עם היועצת, בית הספר... מה
לעזאזל הם קשורים לזה?
היו עוד כמה ריבים... מה אכפת לי, אני לא סובל אותם... כבר לא
היה לי כוח לדבר איתם ... כל מה שאמרתי להם זה היה רק שלום
לפעמים ואיזה ביי שיצאתי...  כאילו חוץ מזה כבר לא דיברנו גם
ככה שהינו מדברים אז זה סתם היה עוד ריב... אפילו על חברה שלי
לא סיפרתי להם...





חברה
חברה שלי (מעלה חיוך) - הבן אדם היחיד שבאמת אהבתי אז... אני
זוכר בדיוק איך פגשתי אותה... הכל התחיל באחת הלילה... זה היה
עוד ריב עם אימא שלי,  רבנו איזה חצי שעה... אני כבר הייתי
רגיל לזה... לא היה לי כוח אליה לקחתי איזה 100 שקל מהארנק של
אימא שלי שלא ראתה וירדתי למטה... שהייתי למטה מצאתי פתק בכיס
שלי... זה היה הזמנה לאיזו מסיבת מטאל שמוכר אחד בחנות שאני
תמיד קונה בגדים הביא לי... בדרך כלל אני לא אוהב מסיבות כאלה
אבל שקלטתי שרשום למטה אלכוהול חופשי החלטתי ללכת לראות...
תפסתי איזה מונית שהייתה שם... תאמת שהגעתי לשם היה מקום דיי
קטן נראה כמו איזה מרתף כזה שתקעו בסמטה... בקע משם רעש חזק של
שיר שנשמע לי מוכר... נכנסתי שילמתי איזה 40 שקל... המקום היה
עם דיי  עמוס, ליד הדי ג'יי היה פוגו של מכות רצח ליד זה היו
כמה שרקדו, היו כמה אנשים בצד שהיו בינם ובין עצמם בפינה אחרת
היו כמה זוגות שהתמזמזו אני ישר הלכתי לדלפק, ביקשתי מהמוזג
שיביא לי איזה בירה... הוצאתי חבילת סיגריות מהכיס שלפתי משם
סיגריה ומצית והדלקתי לי סגריה... אחרי כמה דקות היא באה
אליי... היא נראתה כל-כך יפה אז... שחורה... עם ניטים עם
הצוואר... היא נראתה כאילו יצאה מאיזה קליפ של מרלין מנסון...
היא ביקשה ממני סגריה... אני עשיתי מאמץ והוצאתי עוד פעם את
החבילה הבאתי לה סיגריה ועזרתי לה להדליק אותה... היא התיישבה
לידי ואז היא התחילה לדבר איתי היא אמרה לי: "אתה הרבה פה? אני
עניתי לה שזה פעם ראשונה שלי ... ישבנו איזה דקה בשקט ואז
פתאום שמו שיר שאני אובה נורא.. אמרתי איזה משהו בסגנון יאללה
איזה שיר יפה... היא סובבה אליי את הראש והיא אמרה לי מה אל
תגיד לי שאתה אוהב אותם? מה רע? שאלתי אותה... לא רע היא ענתה
לי זה אחלה אני חולה אליהם יש לי 3 דיסקים שלהם... בקיצור
אנחנו המשכנו לדבר איזה שעה ואז פתאום מצאנו את עצמנו מתנשקים
אין לי מושג איך זה הגיע לזה בטח בגלל הבירות אבל אנחנו
התנשקנו.. וזה הייתה כזאת הרגשה טובה... פתאום שכחתי את כל
הצרות שהיו לי וראיתי רק אותה... התנשקנו ממש מלא זמן אבל הזמן
עבר בטיל... כבר היה בוקר... והיא פשוט קמה ביקשה מהברמן עט
רשמה לי משהו על היד והלכה בלי להגיד כלום...על היד שלי היה
רשום: "תתקשר אליי - נורית" ואת המספר טלפון שלה... למעשה זאת
הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את השם שלה אבל לי לא היה אכפת אני
הייתי מאושר...





סמים
הפגישה הבאה שלי עם נורית נורא השפיעה לי על החיים... זה היה
אחרי שבוע מאז הפעם הראשונה שראיתי אותה... אני התקשרתי אליה,
אמרתי לה שאני רוצה להיפגש איתה... היא נתנה לי כתובת ואחרי
חמש דקות אני הייתי על אוטובוס לכיוון שלה... זאת לא הייתה
נסיעה ארוכה במיוחד... ירדתי אחריי שתי תחנות והלכתי קצת...
שהגעתי נורית פתחה לי את הדלת... היא נראתה ממש שונה מאותו
הלילה... היא לבשה חולצת טי-שירט שהייתה ארוכה עליה.. והיא
נראתה נורא עייפה גם כן... אבל בכול זאת היא הייתה יפה...
שנכנסתי ראיתי שזאת הייתה דירת סטודיו דיי קטנה ונורא ריקה על
הרצפה היו כמה בקבוקים של מים מינרליים ומאפרות מאובקות ובצד
היה איזה מיטה וחצי כזאת... היה ריח של צבע טרי... היא טרקה
אחריה את הדלת תפסה אותי והתחילה לנשק אותי... מישום מה איתה
הכל היה מושלם... והלך בידיוק איך שרציתי... אני חושב שבגלל זה
אני כל-כך אהבתי אותה... התנשקנו איזה 40 שניות עד שהיא פתאום
התחילה לצחוק... מין צחוק כזה בלתי ברור...  מין צחוק מטורף
כזה... שאלתי אותה אם הכל בסדר? והיא פשוט לא ענתה לי היא הלכה
הצידה שלפה איזה שקית וכמה ניירות מהצד ופשוט התחילה לגלגל שתי
סיגריות היא הביאה לי אחת ואת השניה היא לקחה לעצמה שאלתי אותה
מזה והיא אמרה שאני לא ידאג  ושזה יעשה אותי מאושר... אני כבר
קלטתי מה זה... לקחתי שכטה הרגשתי מין סחרחורת קטנה כזאת...
למען האמת זה היה דיי נחמד... המשכתי לעשן ואז ככל שעבר הזמן
זה היה יותר ויותר נעים... כבר לא הרגשתי את הראש שלי וגם את
מה שעשיתי אני לא זוכר... אבל אני כן זוכר משהו אחד... אני
זוכר שבאותו לילה אני ונורית שכבנו... את זה אני כן הרגשתי...
ואני חייב להגיד לכם שאין הרגשה יותר טובה מזה... זה היה פשוט
יום מושלם עם סוף מושלם... כשהלכתי היא הביאה לי שקית דיי
גדולה עם חומר ירוק... היא אמרה לי שאני אקח את זה כדי שאני לא
אשכח אותה... חמודה... מאז היא כבר לא ענתה לטלפונים שלי... לא
שמעתי ממנה יותר... חבל... אחרי שפגשתי אותה אני כל יום עישנתי
לי מעט ממה שהיא הביאה לי... אני לא יודע איך אבל אחריי נורית,
אנשים שאני לא מכיר כל הזמן באו אליי והציעו לי קצת חומר ככה
שלא היה חסר לי...  אני הגדלתי כמויות כל יום לקחתי עוד קצת
מהיום הקודם לו... כדיי להשכיח לי את נורית...





גמילה/התגברות
אף פעם לא הבנתי למה הסמים יכולים לגרום... איך שאני ראיתי
אותם זה היה רק בתור הנאה... לא הבנתי מה שהם יכולים לעשות...
שהם יכולים לפגוע... שהם יכולים להרוג... עזבו את זה שזה היה
רק הכלב שלי... אבל עדיין לקחת ממישהו את החיים שלו זה היה
נראה לי גדול עליי... באמת שאני לא רציתי שהוא ימות! באמת! הוא
היה כל-כך חמוד... זה היה באחר צהרים אחד שהסתגרתי בחדר שלי
ועישנתי לי... הוא היה איתי בחדר ולי לא היה אכפת... אחרי
שהייתי ממש מסטול פתאום הוא התחיל לנבוח... אני צעקתי לו
שיפסיק... לפחות נראה לי שצעקתי... והוא לא הפסיק הנביחות שלו
הדהדו לי באוזניים אני לא יכלתי לסבול את זה יותר אני צעקתי
לו! והוא לא הפסיק! אז תפסתי את הכסא שלידי והעפתי אותו עליו
הכי חזק שלי... הוא עף עד הקצה השני של החדר תוך כדי יללות...
ואני... ישבתי שם אדיש לחלוטין! לא עשיתי כלום סתם ישבתי שם
והסתכלתי אליו מתפגר... אוי איך אני שונא את עצמי על זה!!!
אחרי שהתאוששתי וקלטתי את הנזק שעשיתי החלטתי שזהו! אני מפסיק
עם הסמים!!! הלכתי להורים שלי וספרתי להם על זה.. מישום מה הם
לא היו כל-כך מופתעים לשמוע על זה שהשתמשתי בסמים... בקטע הזה
ההורים שלי היו ממש בסדר... אנחנו הלכנו לפגישה עם פסיכולוגית
לענייניי סמים... והיא אמרה לנו שכדאי שנפנה לפסיכולוגית
פעמיים בשבוע ופגישות של גמילה 3 פעמים בשבוע... אני אחרי
שהייתי עדיין בשוק מהכלב שלי הסכמתי אפילו בלי לחשוב על זה...

אני חייב להגיד לכם... זה היה ממש סיוט! כל השבוע או בלספר על
הבעיות שלי או לשמוע בעיות של אחרים! זה משגע! בפגישות גמילה
כל הזמן דיברו על הנזקים שהסמים עושים והפסיכולוגית  כל הזמן
מנסה להוציא ממני שאני לא נהנתי מהסמים!!! זה הטריף אותי, אני
לא יכולתי יותר!!!





מוות
אבל פה אני כבר לא צריך לסבול את זה (מוציא ידיים מהכיסים
ורואים שהיידים חתוכות במפרקים)... פה כבר אין לי דאגות...
אחרי הרבה סבל אצל הגמילה לא יכלתי יותר... חזרתי הביתה יום
אחד הוצאתי את החומר שהחבאתי בתוך המצעים ועישנתי לי בסלון...
זאת הייתה כזאת הרגשה של שחרור... כזאת הרגשה טובה... ופתאום
הדבר הכי גרוע היה צריך לקרות... ההורים שלי נכנסו... תפסו
אותי עם הבאנג בסלון... אבא התחיל לצעוק ואימא התחילה לבכות
ואני לא שתקתי צעקתי בחזרה!!! אבא שלי לקח את החומר והוריד
אותו באסלה!!! מה אתה עושה יא מפגר!!!!!!!!! צעקתי לו! אבא שלי
הסתובב אליי הכניס לי כפה חזקה מאוד ואמר לי: "שלא תעז לקרוא
לי ככה יותר! נמאס לי ממך! אתה מבין נמאס לי!" אני הייתי כל-כך
עצבני אני הלכתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת הכי חזק שיכלתי!!
התחלתי להפוך את החדר!! העפתי דברים!!! הרסתי אותם!!! ובסוף
פתאום ראיתי מולי את הפתרון... איך לא חשבתי על זה קודם??? זה
יפתור אותי מכל הבעיות! הרמתי את הסכין היפנית!!! וחתכתי הכי
עמוק וחזק שיכלתי בורידים!!! אחרי זה אימצתי את היד שלי וחתכתי
גם את הצד השני שאני אמות!!! שאני בטוח אמות!!! שלא יבצר מצב
שאני אחיה!!!!

אז אתה מבין אלוהים? זה הסיפור שלי... אז... לאן אתה שולח
אותי?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הברוך קדוש
הוא!








פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/6/02 21:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוני טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה