תתפשט האחות ציוות בלבי כמובן מצפה לטוב ביותר אך מתכונן לנורא
מכל וכמובן שאני מבצע  את הוראותיה קצת הרגשה לא נעימה לעמוד
בתחתונים בלבד באמצע הבקו"מ שרופאה שנראת שהעיסוק הקודם שלה
היה בבניין סוקרת את גופי כאילו אני גוש בשר תוריד הכל היא
נוזפת עכשיו אין מקום לבושה אני חושב  ובחסר רצון משווא מוריד,
עכשיו תשתעל ! מה תשתעל !! לא יכולתי להשתעל שהיו עלי הבגדים
אני לא מבין לפחות שאני ערום אולי הם ימצאו בי איזה פגם שימנע
מהם לקחת אותי למה צריך ללכת לצבא  אם אלוהים היה מתכוון שנלך
לצבא הוא יוצר אותנו עם עור חאקי לא מתאים שלוש שנים מהחיים
שלי עכשיו לבלות באיזה בסיס מסריח בדרום או לשמור על איזה
משפחה שלחיות בתוך גבולות המדינה לא מתאים לה בכלל אני לא מבין
הרבה דברים בצבא ובמלחמה מביאים לך צל"ש על זה שהיית חכם מספיק
לתכנן תוכנית מספיק אידיוט כדי לנסות ובלבצע אותה ושהיה לך
מספיק מזל שיצאת מזה בחיים  אפילו האמרה המאוד לא חכמה של אדון
טרומפלדור לא מובנת לי "טוב למות בעד ארצנו" ראשית  אף פעם לא
טוב למות ושנית אתה לא מנצח מלחמה בזה שאתה מקריב את עצמך בעד
ארצך אתה מנצח מלחמה בזה שאתה גורם לבני זונות מהצד השני
להקריב את עצמם . מלחמה לפי דעתי צריכה לצאת מהאופנה כאילו אם
נסתכל על זה בתור עוד טראנד שפשוט תפס המון שנים מלחמה לא
מחליטה מי צדק אלה מי יישאר .
יצאתי מהבדיקות מרגיש מלוכלך כאילו עכשיו סיימתי משמרת בתל
ברוך אחרי שכל הבסיס ואחותו התבוננו בפס השיזוף שלי ומה שיש
מתחתיו המשכתי כמו בפס יצור לשלב הבא לשלב אימות הנתונים ,
וחתמתי על זה שאם אני אמות אני אוריש את הביטוח לבני משפחתי ,
קצת מלחיץ הלא כך?  אין איזה דרך קיצור אני שואל את הבודקת שלי
"אין דרכי קיצור לשום מקום ששווה ללכת אליו " היא מחייכת אלי
ואני משיב לה בחיוך מזויף ובלבי חושב שהבדל בין טיפשות לבין
אינטליגנציה היא שלאינטיגנציה יש גבול אפילו אני לא מתאמץ
להגיד לה מה אני חושב על החשיבה שלה , לפעמים אני מקנא
בצפרדעים הן יכולות פשוט לאכול מה שמפריע להן . כמה חבל שאני
לא צפרדע באמת. די עם החשיבה הזו עוד יגייסו אותי לקומנדו  .
כמו כל דבר טוב גם היום הזה הגיע לקצו עליתי על האוטובוס
הראשון שמגיע לעירי- מטרופולין
באוטובוס החל קרב בין שני ילדים שהתפתח לקרב כלל אוטובוסי לרגע
היה נדמה לי שהנהג יעצור תאוטובוס ויצטרף גם הוא -לי יש חוק
ברזל לא ללכת מכות עם אנשים מכוערים - אין להם מה להפסיד ולכן
ברחתי קדימה והעדפתי להעביר את המשך הנסיעה ליד הנהג באותה
נסיעה הייתי יכול לחלק את האוכלוסייה לשלושה חלקים האנשים
שגרמו לדברים לקרות האנשים שראו מה קרה והיו גם את החברה שלא
ידעו לעזאזל מה קרה כאילו הם חיים בבועה משל עצמם ירדתי בתחנה
המרכזית של מטרופולין עיר הרשע והפשע של ישראל הפלנטה האחרת כך
היא כונתה  רק 40 דקות נסיעה מגוש דן ואתה מרגיש כאילו אתה
בחול עובר ליד דוכן הפיס , לוטו-מס לאנשים שגרועים במתמטיקה
דבילים שמשקיעים את כל כספם במספרים ליד זה בית קפה של שמכיל
בתוכו רבדים שונים בחברה אתה יכול לדעת  מיהו האדם שניצב לידך
לפי נושא השיחה מוחות קטנים מדברים על אנשים מוחות בינונים על
דברים ומוחות גדולים פשוט לא יושבים בבתי קפה.
כשאתה עובר ברחובות מטרופולין אתה פוגש עוני לכלוך זוהמה תמיד
שאלתי את עצמי למה אף אחד לא עושה עם זה משהו ואז קלטתי שאני
אף אחד.  מפגינים מכל קצוות הקשת הפוליטית מילאו את הכיכר
השעון  -כולם תומכים בהמשך המאבק באחינו הפלשתנאים למה כמה
מתנגדים יכולים לגרום כבר  אני ממלמל לעצמי "אחי--- אל תראה את
זה ככה" אני שומע ומסתובב מולי ניצב נער בערך בגילי חולצה
קרועה שיער ארוך וסמל השלום על צאוורו "אחי תמיד תזכור גבישי
שלג הן אחד הדברים הכי עדינים ושברירים  בטבע אבל שים לב מה
קורה שהם מתחברים ביחד" אני מחייך לעברו וממשיך לצעוד לפחות
הוא עושה משהו אני רוטן - אי אפשר להשאיר עקבות בחול שאתה יושב
על התחת ,  אולי באמת אפשר לגרום לשינוי בסופו של דבר אני בספק
אבל לפחות יש לבחור הזה חלום ועולם המחר שייך למי שהיה לו
תחזון של היום כך לפחות אומרים.. אבל השאלה העיקרית האם אותו
פעיל שלום חי על פי העקרונות שהוא מדבר עליהם  - יותר קל להלחם
עבור עקרונות מאשר לחיות לפיהם המשכתי ללכת עדיין חושב על
המלחמה של הבוקר והשלום של..? מבעד לדוכני העיתונים הציצו להן
כותרות העיתונים שהן מודיעות על איום מצד האיראנים , סכנת
מחבלים מתאבדים, והפצצות גרעיניות של פקיסטן אבל כנראה את איש
זה לא מפחיד הציבור מודע לכך ש 10ערסים בחצאיות ובפדלפונים
ורודים יותר מסוכנים לישראל מאשר 100 שאידים עם כפיה  רחובות
מטרופולין היו גדושים בהמוני בני אדם כמו כל יום חול רגיל.
לקחתי בידי עיתון שילמתי למוכר והמשכתי לצעוד עד שמצאתי ספסל
התיישבתי והתחלתי לעיין בעיתון כמובן שפסחתי מראש על העמודים
הראשונים גם ככה הם רק נועדו למשוך את עיני הקורא באמצע העיתון
הייתה כתבה  שעסקה בסולחה שהתקיימה ביפו בין יהודים לבין ערבים
על רקע המהומות שפרצו בשנה שעברה , יש לסלוח לאויביך אבל לעולם
אל תשכח את שמם. מודעות של מכונים לניתוחים פלסטים מילאו את
העיתון , כולם מתלוננים על המראה שלהם אבל אף אחד לא על המוח
שלהם חבל שאין ניתוחים להשתלת מוח או להגברת איי קיו חשבתי
בלבי .
השארתי תעיתון על הספסל וקמתי והחלתי לצעוד לכוון הבית ספר
נכנסתי דרך השער הקדמי השומר היה עסוק מדי בסנדביץ' שלו מאשר
להיות עסוק במי נכנס לבית ספר  אפור משעמם וריקני כך הוא הבית
ספר שלי בחודשיים האחרונות מאז שהחלו בחינות הבגרות המושג
"שכבה" איננו קיים עוד בלקסיקון הבית ספרי מייאוש  ומצוברח
ממשיך לצעוד במסדרונות האפלים עד שראיתי אותה- כמו קרן אור
שפגעה בי סתיו!!!!! אהובתי יקירת לבי , אם יש מישהי שאני מחבב
בעולם זה זו היא ענוגה ומתוקה  אין כמוה ואני מוכן לחתום על זה
ברגע זה . סתיו היא ילדה מיוחדת בעוד שיש אנשים שצוחקים כדי
להראות את השיניים המשובחות שלהם וישנם אנשים שבוכים כדי
להראות את הלבבות הטובים שלהם סתיו היא האיזון המושלם בין
שניהם בוכייה וחייכנית   כאחד תמיד נוהגת  לפי הרגשות שלה לא
מושפעת ותמיד שומרת על כלל הברזל שלה אם זה לא צודק אל תעשה את
זה אם זה לא נכון אל תגיד את זה כך היא.  הזמנתי אותה לשבת עמי
בדשא יחד עם חברותי הנמלים סתיו הייתה שותפה לקן הנמלים שבניתי
התיישבנו על ידו והתחלנו לשוחח מה עבר על כל אחד מאיתנו סיפרתי
לה על החווית שלי בבקו"מ  והיא מצידה סיפרה לי סיפור מוזר עד
מאוד..   לפני שבוע צחקנו  בכיתה  על השואה לא משהו רציני פה
בדיחה על זה שמחזרו אותם שם בדיחה על יאנוש קורצאק  פתאום אחת
הילדות  החלה לבכות וליבב מה את בוכה אמרתי לה וסתיו זרקה מהצד
"למה שמישהו יסבול בשקט שהוא יכול לצרוב ליבב ולבכות" מאוחר
יותר התברר שהילדה עשתה מזה סיפור אמרה למנהל  " חח צחקתי עד
מאוד והיא חייכה אליי  בכל אופן נורמנדי "מילים הן כלי בעל
עוצמה רבה הן יכולות לגרום למישהו להרגיש כמו בניין 10  קומות
ויכולות לגרום למישהו להרגיש 2 סמ תבחר את מלותיך בחוכמה
ובזהירות והכי חשוב הן יכולות לשמש בתור כלי מצוין לצחוק על
אנשים"  סתם  אני צוחקת אמרה  אמרתי  מה עובר עליך היום את
בסדר וקרצתי בכל אופן נורמדי אני לא יודעת מה לעשות אנחנו
מוזמנים לפגישה אצל המנהל  אבל למה עכשיו שבוע אחרי  לא הבנתי-
שאתה שקוע בזה עד האוזניים לפחות תסגור תפה חשבתי לעצמי ,  אם
את רוצה בואי עכשיו אני חייב לדבר איתו אני לא מבין מה קרה שהם
נזכרו שבוע אחרי משהו פה נראה לי מסריח בשמחה סתיו ענתה בואי
נקח סיכון מי שלא יקח סיכונים אף פעם לא יזכה לשתות שמפניה.
וכבר היינו  בחדר ההמתנה לפגוש את מר שטיימץ המנהל הכללי של
קריית החינוך ע"ש י. דינור.
לקבלת פנים חמה לא צפינו אבל לבליץ שכזה גם לא, נראה כאילו
נלקח מספרי ההיסטוריה ,בעוד שאנחנו נכנסים צועק המנהל צעקה רבת
עוצמה "אל תשחק מטומטם איתי, אני טוב ממך בזה" אדוני המנהל
מנסה לדבר אל ליבו אבל הוא בשלו שקט עכשיו!! כעס הוא מצב שבו
הלשון עובדת מהר יותר מהגיון, חשבתי עליכם אני לא מאמין אבל
במיוחד עליך מר נורמדני הצעיר בלבי סיננתי שאנשים חכמים מדברים
כי יש להם משהו לומר טיפשים מדברים כי הם חייבים  להגיד משהו
אחרי שהוא סיים לנאום לי על כבוד הוא סיים במשפט "זכות הדיבור
נושאת בתוכה גם את חופש ההקשבה" מה!! אמרתי זה היה האות לתקוף
חזיתית על כל מה שאני חושב על המוסד הזה :זכות זה לא משהו
שמישהו נותן לך אבל זה משהו שאף אחד לא יכול לקחת ממך אמרתי
והמשכתי.. אתה מר שטיימץ מנהל פה בית ספר לציונים  לא לידע
אנחנו צריכים בתי ספר שיגרמו לאתלטים לאיית נכון "jump shot"
ולא לקלוע אחת כזו
ובכלל אתה יכול לגרום לטיפש לרכוש ידע אבל אתה לא יכול לגרום
לו לחשוב בסה"כ לא הבנתי על מה זימנת אותי אדוני אני חושב שיש
טעות בפיך בסה"כ  התבדחתי ואתם הוספתם קצת  קצב ועשיתם מזה
מחזמר.. המנהל הסתכל עלי בפנים עצובות וזרק לעברי -"לצטט מה
שאנשים אמרו דורש ידע להטיל ספק בזה דורש מוח" קם מהכסא ואמר
תוך כדי אנחה- "מרים הם שרושיו של החינוך אך מתוקים פרותיו"
אני לא מבין איך אתם לא מתביישים בעצמכם תבקשו סליחה תתייסרו
קצת ,המנהל אמרה סתיו - אם אני ימלא את לבי ברגשות אשם על
האתמול וחששות מן המחר אני לא יוכל להתענג מהיום
בזבוז זמן!! להתענג מהחיים ממש בבזבוז זמן חזר והדגיש מר
שטיימץ וסתיו השיבה לו אם החיים זה בזבוז זמן וזמן הוא בזבוז
חיים אז בואו כולנו נתבזבז ונעשה את הזמן של החיים שלנו .
בחשיבה לאחור אמרה סתיו אין חשיבה לאחור קטעתי אותה באמצע
"אומנם החיים יכולים להיות מובנים רק שאנחנו מסתכלים עליהם
בחשיבה לאחור אבל אנו חייבים להסתכל עליהם בחשיבה לעתיד לא ירד
גשם שנוח בנה את התיבה שלו"  סתיו והמנהל הסתכלו עלי כאילו
עכשיו יצאו מפי דבר האל ,יאללה צאו אמר- דווקא שאתה מחזיק בכל
הקלפים פתאום כולם רוצים לשחק שחמט אמרתי לסתיו . שמישהו מכוון
אצבע מאשימה כלפי מישהו שיזכור שאת ה4 האצבעות האחרות הוא
מכוון כלפי עצמו סתיו נשקה על לחי אני אוהבת אותך אמרה - אתה
יכול להיות רק מישהו בעולם הזה אבל אתה יכול להיות העולם בשביל
מישהו , וכך סתיו בשבילי . האהבה  שלי כלפיה היא  גורם האושר
הגדול שהיה לי אי פעם , אומנם  זה גם  אחד  הדברים מכאיבים
.אפילו שיש הרבה סבל אבל יש את הזמנים שהבכי הכאב  ושברון הלב
שווים את זה  הרגעים האלה מושלמים  הם נכונים  הרגעים האלה
הופכים את כל הסבל לשווה  .בשביל רגעים אלו אני חי
אתה יכול לגלות על מישהי בשעת מריבה  יותר מבשנת שיחה והיום
גליתי על סתיו הרבה חדות הלשון שלה הדהימה אותי יצאתי מבניין
המנהל מאושר וטוב לב זהו סיפוק אדיר לדעת שלשניה אחת גרמת
לשינוי  אפילו אם זה רק שינוי במחשבתו של המנהל , זה לא משנה
מה אתה עושה העיקר שאתה עושה את זה הכי טוב ובלהתווכח אני הכי
טוב. יצאתי מהבית ספר ותפסתי את האוטובוס בשניה האחרונה  מזל
שהשניה האחרונה הזו קיימת אם השניה האחרונה לא הייתה קיימת שום
דבר בעולם הזה לא היה קיים אמרתי לסתיו היא ירדה בתחנה הראשונה
ואני המשכתי מתענג על מושבי העור של אגד  אל תשכח ללמוד מחר
למגן אמרה לי וואי נזכרתי במגן שיש לי לרגע הרגשתי כמו יתוש
בחוף נודיסטים אני יודע מה אני אמור לעשות רק שאני לא יודע
איפה להתחיל כל כך הרבה חומר הגעתי הביתה מלא פחדים בקשר למחר
הלכתי לחדרי פתאום אני שומע את קול אלוהים והוא אומר
נורמנדי!
היום הוא בעצם המחר של אתמול שכל כך פחדת ממנו, האם זה היה
שווה את זה?

ועצה שלי ... תפיקו מכל יום את מקסימום ההנאה גם ככה אף אחד לא
יוצא חי מזה חי בסופו של דבר ...