New Stage - Go To Main Page


"יותר מידי ציפורים" הוא פוסק, ושואף מהסיגריה. "מה קרה לך? זה
טבע, הכי טבע שיש." אני פוסקת בחזרה, לוקחת לו את הסיגריה
וזורקת אותה לנהר. באדישות גמורה, הוא שולף עוד סיגריה ומדליק.
אחרי כמה שניות של שקט, הוא אומר: "לזה את קוראת טבע? לזרוק
סיגריות לתוך נהר?" אני לוקחת לו את הסיגריה, מכבה אותה,
ומגישה לו אותה בחזרה. "יותר טוב?"
"יותר מידי ציפורים. לא אמרת שבטבע נרגעים?" הוא מדליק עוד
אחת, ולי כבר נמאס. "נו?"
-"נו? נו אז איך אני אמור להרגע עם כל הציפורים האלה? כדי
להרגע צריך שקט."
-שקט... שקט כמו מדבר?
-מה קרה לך? היית פעם במדבר? כל הלילה החרקים יושבים לך על
הראש ומוצצים ממך ת'חיים. ולא רק זה, אפילו לשתוק לא מתאים
להם. אני מדבר על שקט אחר לגמרי.
-איזה מין שקט?
-שקט של לילה בעיר. שלוש ארבע בבוקר, כשאתה חושב שכולם ישנים.
שקט מוחלט.
-מזגנים, מקררים, מכוניות- זה לא רעש?
-הכל יחסי.
-יחסי למה?
-תראי, בעיר, כל היום רעש. אוטובוסים, אנשים, טלויזיה, רדיו-
אז יחסית ליום, בלילה השקט הוא מוחלט.
-אבל במדבר הרבה יותר שקט ביום!
-נו, אז יש פחות הבדל.
-מה??
- במדבר שקט ביום. גם בלילה שקט- אבל מכיוון ששקט כל היום,
השקט של הלילה הוא לא מוחלט. כל הרעשים נורא מפריעים. אי אפשר
להרגע." הוא קם, מנקה את עצמו מהטבע, ומתחיל ללכת. אני קמה
לבד. כבר התרגלתי לקום לבד. "אז לאן הולכים?
-לא יודע. מה השעה?
-חמש וחצי.
-איפה החנית את האוטו?
-למעלה, במגרש החנייה.
-יש פה מסעדה?
-יש קיוסק ליד החנייה.
-אני צמא.
-הבאתי מים-
-לא רוצה מים. את באה איתי לקיוסק?
-לא.
-למה את עושה דווקא?
-מה דווקא? באתי להנות מהטבע, לא מהקיוסק. אני אחכה כאן.
-כאן? איפה?
-הנה, אני אשב פה ואחכה לך.
-בסדר. אני אחזור עוד מעט.
-ביי."
הוא הולך במרץ במעלה השביל. אני מתיישבת על אבן שטוחה ובוהה
באדמה. טור של נמלים ממהרות לאנשהו, עמוסות פירורי לחם. אני
מרימה מקל קטן, ומפרידה ביניהן. הן נכנסות להיסטריה, מסתובבות
סביב עצמן. אם היה להן קול הן היו צורחות. אני מחליטה לגאול
אותן מייסוריהן, ודורכת על רובן. אחדות נמלטות ומוצאות מקלט
מתחת לסלעים, ואחרות, חסרות תקווה, קופצות לנהר. משהו עוקץ
אותי. משהו אחר מטפס עלי. "נהנית?" הוא שואל כשהוא חוזר, עם
קרטיב לימון ובקבוק מים. "מים? בשביל מה קנית מים? יש לי פה
מים ב-
-אה, וואלה, שכחתי.
-אידיוט.
-היי, הבאתי לך קרטיב, תתנהגי יפה.
-לא רוצה קרטיב.
-מה אני אעשה עם שני קרטיבים? הא?
-מה שאתה רוצה." הוא גומר את הקרטיב שלו, ומתחיל לעבוד על שלי.
כעבור עשר דקות, הוא זורק את שני המקלות לנהר. "לא יכולת לחכות
שנמצא פח?" אני שואלת בחוסר עניין. הוא צוחק, ומדליק סיגריה.
"חזיר" אני מוסיפה, ולא מצליחה להזכר למה. "מה עכשיו?" הוא שוב
צוחק. "אכלת לי את הארטיק!
-קרטיב.
-שתוק."
אני מביטה בו. הפנים שלו יפות, או... היו פעם. עכשיו הוא נראה
עייף, והחיוך שלו כבר קצת נסחב בקצוות. העיניים שלו יותר
סגורות מפתוחות, והוא נאנח יותר בתכיפות.
"יש לי שאלה.
-אמרת לי שאת לא רוצה את הקרטיב!
-אוף תשתוק כבר, ותענה לי על השאלה.
-טוב. מה השאלה?
-זה קשור לאהבה-
-אני אוהב, מבטיח לך שאני אוהב.
-אתה מוכן לתת לי לשאול?
-סליחה, כן, בבקשה.
-טוב. זוכר מה שאמרת על שקט, מדבר, עיר וכל זה?
-כן.
-אז אפשר להשתמש בזה גם בדברים אחרים?
-מה זאת אומרת?
-באהבה, אפשר?
-אני לא ממש-
-נגיד שיש לך חברה ש... לא קל איתה. רבים, מתווכחים, לא חשוב
מה -לא פשוט. אבל כשאתם לא רבים, אז נורא נעים, כיף, מרגש.
ואז, יש את החברה שכל הזמן טוב לך איתה, פשוט, שקט. אבל רבים
לפעמים, ויכוחים קטנים. עם מי מהן היית מתחתן? בעצם, ממי מהן
היית נפרד?
-ממי הייתי נפרד?
-כן.
-זאת עם הויכוחים הקטנים. לפי איך שאת מתארת, מעניין לי עם
הראשונה, נכון? מרגש, כיף. ועם השנייה טוב, אבל כל הזמן אותו
הדבר. אז אני בוחר בשנייה. זאת אומרת, אני בוחר להפרד
מהשנייה."
העיניים שלי צורבות, הראייה מטשטשת. הוא מרוצה מעצמו, מדליק
סיגריה. עכשיו אני כבר בוכה בקול. הוא שם לב. "מה קרה? לא
בחרתי בחברה הנכונה? מה קרה לך? אני מצטער, זה לא היה ברצינות,
אני נשבע... אני בוחר בשנייה, אני אתחתן עם השנייה-" אני כבר
בוכה בקול רם. "בעצם, לא, את לא השנייה בכלל! אנחנו לא ככה!
מעניין לנו, כיף לנו, לא?" אני קמה מהאבן ומנערת מעצמי את
הטבע. הוא לא מאלה שירדפו אחרי. אני מנגבת את הדמעות, והבוץ
נכנס לי לעיניים.
שכחתי בכלל איזה מהחברות אני הייתי אמורה להיות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/6/02 12:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל ביסי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה