משחק פול ידידותי במקום הקבוע שלנו.
אתה מניח את המשולש על השולחן ומתחיל לסדר את הכדורים.
אני מתבוננת בך מרוכז בסידור הכדורים, הלשון שלך מבצבצת מעט
מפיך.
סוף סוף סיימת לסדר את הכדורים ואני מכריזה "אני פותחת!".
הכרזה זאת תמיד גוררת בעקבותיה הערות מצידך. "את אוהבת לפתוח
אה?", "מזמן לא פתחת" ואני משיבה לך בהוצאת לשון שובבה
ומתכופפת לכיוון השולחן. מכה, פגיעה והכדורים מתפזרים. שוב
כלום לא נכנס, שונאת כשזה קורה. "השתפרת בפתיחות שלך" אתה אומר
בטון מתגרה ומתכופף כדי להכות את המכה שלך. אני נעמדת בכיוון
אליו אתה מכוון ומנסה לבלבל אותך. אני שומעת את הנקישה של
המקל. נקישה מהדהדת שמסמנת שהכית לא טוב. הצלחתי חלקית במשימתי
מאחר ובכל זאת אתה מכניס כדור. שוב אתה המפוספסים, אני אוהבת
להיות המפוספסים!
אתה עובר לצד השני של השולחן, מבקש לעמוד במקום שבו אני עומדת.
אני מסרבת לזוז ואתה בדחיפה קלה ומשועשעת מזיז אותי קצת. עומדת
צמוד אליך וברגע שאתה מכה שולחת שתי אצבעות לישבנך וצובטת.
הכדור הלבן מתגלגל, לא פוגע בדבר ונכנס לחור. כל הדיבורים האלה
על הכנסה לחורים משבשים קצת את דעתי. אתה ניגש לצד השני של
השולחן, מוציא את הכדור ומגלגל אותו לכיווני. אני מניחה אותו
על הקו הלבן ומתכופפת כדי להכות. אני מכוונת ובזווית העין
מרגישה במבטך אשר ננעץ במחשופי. אני מחייכת חיוך קטן ומתגרה,
מרגישה לרגע מושכת, אולי אפילו סקסית. המקל נשלח, הכדור הלבן
מתגלגל ומכניס כדור. כדור שלי. איזה כיף! אני מתחילה לקפץ
במקומי כמו ילדה בת חמש שקיבלה סוכריה ואתה ניגש אלי ומחבק
אותי חזק. מתכופפת שוב, מרגישה את מבטך ננעץ בישבני. שוב חיוך
קטן וגל קטן של הרגשה טובה שמציפה אותי ואני מפספסת את הלבן
שמתגלגל לו לכיוון לא מוגדר. אתה צוחק, מחזיר את הלבן למקומו
המקורי ואומר לי לנסות שוב. אני אומרת לך שאין סיכוי שאני
אצליח את המכה הזאת ואתה נצמד אלי מאחור, 'האם אני מרגישה
בתחילה של זקפה שם?' אני חושבת בזמן שאתה מניח את ידך על ידי
ועוזר לי לכוון. מכה, הלבן מתגלגל והכדור נכנס. אני שוב קופצת
בשמחה ומכריזה בקול שמח: "אנחנו צוות טוב ביחד!" ומוסיפה בלב
'אני מקווה שלא רק בפול'. שוב תורי, שוב מתכופפת אך הכדור הלבן
מפספס את הכדור שלי ופוגע בכדור שלך. שני תורות לך. אתה מתכופף
להכות את המכה הראשונה. שוב הלשון משתרבבת בריכוז. הלשון הזאת,
הייתי רוצה לתפוס אותה ולאכול בלי מלח. אתה מכה והכדור לא
נכנס. לא נורא, עוד תור. שוב אתה רוכן על השולחן ומכוון אך
הפעם אני נחושה להפריע לך. גם אני מתכופפת וכשאתה עומד להכות
אני מתחילה לנשוף לך באוזן. המקל פוגע עקום, הכדור הלבן מתגלגל
לו לכיוון שונה ממה שתכננת ומכניס כדור שלך. אתה צוחק עלי
וקורא לי רמאית כשבעיניך מבט שאומר שהיית מוכן לפספס אלפי
כדורים אם רק הייתי ממשיכה לנשוף באוזנך. שוב חיוך קטן ומתגרה
מצידי. מתכופף שוב, אני עומדת מאחוריך מביטה בטוסיק שלך שקורץ
לי מבעד לג'ינס שלך. אתה מסתובב ומודיע לי שתורי. אפילו לא
הבחנתי ששיחקת. אני רוכנת על השולחן ומכוונת כשפתאום משב רוח
באוזני. אתה משתמש בנשק שלי נגדי! לא הוגן, אתה יודע מה שזה
עושה לי. עוד נשיפה אחת כזאת והייתי קופצת עליך ועושה בך
שפטים, פה, על השולחן הירוק של הפול. איי יש לך כדור בגב? לא
נורא מתוק שלי, תסבול... מתעוררת ממחשבותיי, דוחפת אותך ממני
והלאה. המקל שלי פוגע באהיל של המנורה שתלויה מעל לשולחן
והמשולש נופל ממקומו על השולחן. אתה מחזיר את המשולש למקום
ואני חושבת לעצמי שאולי היית רוצה לגעת במשולש אחר... המחשבה
מלהיטה את פניי ואני מתנערת ממנה ומכה. מפספסת. אתה מצחקק לך
בצד ואני מביטה בך במבט כועס ונעלב. אתה נותן לי נשיקה קטנה על
הלחי כדי לעודד אותי וניגש לשולחן כדי לשחק. אני עומדת מולך,
מזיזה את ידי מעלה ומטה על המקל. מסתבר כי התנועות האלה
מעוררות אצלך את האסוציאציות הנכונות כי אתה גם מפספס. הכדור
הלבן מתגלגל ופוגע בשחור. אתה מביט בכדורים במבט מיואש ואני
מביטה בהם במבט נצחון כשהכדור השחור נכנס.
את המשחק נמשיך אצלי בבית.