[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נואל צפדיה
/
מילק שייק תות-בננה

מילק שייק תות-בננה

סתיו עבדה שם כבר חצי שנה, זה התחיל בסוף השירות הצבאי
שלה,המשיך בחופשת השחרור וקצת אחרי הצבא. וזה לא שהיה לה כל כך
טוב שם בקפולסקי , המלצרים האחרים היו סנובים, הבוס קצת מעיק
ואפילו המסעדה לא הייתה קרובה כל כך לבית שלה, למעשה היה דבר
אחד- אחד ויחיד שהשאיר אותה לעבוד שם.
הם.
הם היו מגיעים כל פעם במשמרת שלה , כל פעם בשעה 18:30 וכל פעם
ביום רביעי.כל פעם התיישבו בשולחן הפינתי שקצת מוסתר ע"י
האקווריום של דגי הזהב.הם לא היו מבוגרים , לפחות לא נראו כך,
למרות שלו היה קצת שיער אפור בין השיער הבריא והשופע שעל
ראשו.לה היה שיער שחור פיחם,בדיוק כמו צבע העניים שלה.כל פעם
הם היו מזמינים משהו אחד.תמיד היה זה לשתות.היה ניכר שמצבם
הכלכלי אינו מונה אותם בעשירון העליון.אף פעם לא הזמינו
ארוחה,תמיד היה זה משהו לשתות- קפה,תה,קולה או שייק פירות- חם
או קר, תמיד הם יושבים כ -3 שעות על אותה כוס שתייה והם - הם
היו הסיבה שסתיו נשארה לעבוד בקפולסקי.
וזה לא בגלל שתמיד השאירו טיפ גדול במיוחד,או שהיו משוחחים
איתה על תהומות החיים, או שהיו מופלאים בנחמדותם כמו הזוג
הקשיש שהיה מגיע בימי ראשון - המשמרת הכי שקטה,שגם להם היה
סינדרום קבוע: הבעל (כבן 70 שמנמן ובעל קרחת שחיה בהרמוניה
מהפנטת לצד שיער סיבה ),הוא היה נכנס למסעדה כשהוא פותח את
הדלת למען אשתו (גם היא בשנות ה 70  לחייה , שיער אפור ומלא
לראשה), היה ניגש לסתיו ואומר:" ערב טוב! אנחנו נשב במקום
הקבוע האהוב על אישתי "  וכך היה מוביל אותה לשולחן שליד
החלון, מוריד מעליה את המעיל האדום שלה,מסיט עבורה את הכיסא
ומושיבה ברכות, מחייך חיוך שמבליט את כל הקמטים של החיים
השלווים שעברו עליו ב 70 שנות חייו, ואומר לסתיו:"נו, שיהיה
לכולנו ערב נעים, מה יש לך מיוחד להציע , לפנק את אישתי ואותי
הערב?"
סתיו לא יכלה שלא להיכבש בחיוך המקסים.מחייכת בכל רמ"ח איבריה
, כל הדרך למטבח הייתה חושבת כמה קצפת היא תשים להם ואיזה ציור
תצייר להם עם הסירופ שוקולד על הפונדנט שהיא תגיש להם.

אז לא. לא בגללם היא נשארה לעבוד בקפולסקי. היא נשארה בגלל
הזוג ההוא.הבעל הגבוהה והרזה ואישתו שחומת העור והשיער , ששתו
רק קולה או שייק פירות. כל פעם אותו סיפור, כל פעם 3 שעות וכל
פעם אותו סיפור בחצי השעה האחרונה. היא הייתה בוכה.  
ותמיד,תמיד הוא היה מחבק אותה ומלטף ומנסה לנחם כשעיניו מדמעות
שלא מרשות לעצמן לצאת כאילו כדי לא להחליש את אישתו המתייפחת.
סתיו הייתה כל כך מודהמת ריגשית מהסדר הקבוע של השתלשלות
הדברים, ושל הסדר שכל כך ידוע מראש.

כל שבוע הייתה נפערת בה באר, בדיוק במקום הרגיש של הנשמה, כאשר
האישה בכתה, כל פעם הייתה מגישה להם את החשבון כשבליבה בור ענק
ובענייה דמעות המטות ליפול. כל פעם כשיצאו מהמסעדה היתה סתיו
מתחילה לחשוב איך בשבוע הבא היא תמנע מהאישה המתייפחת
לבכות.איך שבוע הבא היא תהפוך להם את השהייה לכל כך נעימה עד
שהאישה לא תוכל לבכות. איך עושים שהיא לא תבכה?
אז בשבוע שאחריי, כשהוא היה מזמין מילק שייק תות והיא בננה,
סתיו הייתה שמה להם קשים- לו צהוב ולה אדום. וכשהזמין קפה
ואישתו לימונדה, הייתה מציירת לו סמיילי עם קוביות הסוכר, ולה
עניים ואף בצורת פרצוף עם הלימון והנענע.
אבל כלום! שום דבר לא עצר את הסינדרום הקבוע.
שום דבר לא מנע את החצי השעה של בכי מצידה וניחומים וליטופים
מצידו. סתיו הייתה חוזרת הביתה ( לפעמים ברגל, לפעמים אבא שלה
היה אוסף אותה), וכשהייתה נכנסת בלילה למיטה, לבד בחדר,בחושך,
הייתה חושבת ומדמיינת את כל הדברים הכי נוראים שרק אפשר,
שיכולים לקרות ושיכולים לגרום לה לבכות. למה היא בוכה? מי מת?
את מי הם שכלו? במה היא חולה? או כמה כסף חסר להם?

יום אחד סתיו התעוררה בבוקר והיה זה יום רביעי.היא ידעה שהיום
בערב ב 18:30 בדיוק הם יבואו. ושבסביבות 21:00 , היא תתחיל
לבכות וחצי שעה אחר כך הם ישאירו טיפ לא גדול ולא קטן ויצאו
מהדלת הצדדית, יכנסו לסובארו האדומה ויעלמו לעוד שבוע של
תהיות.למה?
אז היום סתיו התלבשה, והחליטה שהיום לא משנה מה, היום היא תברר
למה האישה בוכה, ואיכשהוא תמנע ממנה לבכות. היום היא לא
תבכה!!!
סתיו יצאה מהבית ונסעה לים לטיילת . שם קנתה גלידה והחלה לרדת
לכיוון החוף.

לאישה הבוכייה קראו עדנה ולבעלה יורם.עדנה לא הייתה חולה וגם
לא חסר להם כסף(מעולם הם לא היו במינוס) והם גם לא שכלו אף
אחד.
סתיו בילדותה עברה תאונה קשה וכמעט שנהרגה.ומאז סתיו במשך כל
חייה מוקפת באנשים שהייתה רואה, אנשים טובים (טובים מאוד )
ובאנשים רגילים - טובים או טובים פחות.רגילים.
מאז התאונה אלוהים שולח לסתיו מלאכים ששומרים עליה. סתיו לא
ידעה שהסבא והסבתא הנחמדים שבאים בימי ראשון ועדנה ויורם
ואפילו השכן מלמטה ששוטף את האותו בכל יום שבת בצהריים ומחייך
אליה מתחת לשפם הארוך בצורה בלתי רגילה שהיה לו.
כולם.כולם מלאכים ששומרים על סתיו. ובכל יום רביעי, בין 21:00
ל 21:30 עדנה בוכה כי היא יודעת, יודעת שהיום סתיו תיסע לים,
תקנה גלידה ותרד בדרך לחוף, וכשתרד לכביש בדיוק אז - הנורא מכל
יקרה... ושהפעם סתיו תפגוש את כולם, יורם עדנה הזוג הקשיש
והשכן מלמטה, היא תפגוש אותם למעלה בשמיים. בין כולם. וגם היא,
סתיו תהפוך למלאך ותתהלך שם למטה תשמור ותסתכל על מישהו אחר
שאלוהים ירצה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקשר לסלוגן
מקודם:
אני לא ממש יפה


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/6/02 13:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נואל צפדיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה