מאז שהיתי בת 5 יש לי מנהג מיוחד. יש אנשים שאוספים בולים ויש
את אלה שאוספים מכתביות ואני, אני אוספת כוכבים. כל פעם שאני
רואה כוכב אני לוקחת אותו ושמה אותו במגירה.
הייתי יושבת לילות שלמים בוהה בשמיים האפורים דרך חלון חדרי
מחכה שיפלו כוכבים.
לפני מספר ימים מלאו לי 16 שנה. אתמול הוצאתי את כל הכוכבים
מהמגירה, ישבתי במשך שעות לחבר את הכוכבים ברצועות נייר עיתון
צבעוניות. לאחר שעות של עבודה וכקילומטר של נייר דבק השרשרת
הייתה מוכנה.
יצאתי לחצר, טיפסתי על עץ התפוחים הגבוה ביותר וזרקתי קצה אחד
של השרשרת כך שיגיע לירח. טיפסתי על הכוכבים במשך ימים מדי פעם
עצרתי לנוח ולאכול ולאחר מסע ארוך ומפרך הגעתי לירח.
התחלתי להסתובב בשבילים הלבנים בין שורות עצי המשמנגו, באוויר
היה ריח של פרחי צוף וכל שיכולתי לשמוע היה רק את רעש המים
הצלולים הנופלים מהמפלים.
תפסתי מחסה תחת אחד מהעצים ונרדמתי.
בבוקר התעוררתי מרעש מקדחות רועם, מולי נעמדו מאות אנשים שגזמו
את עצי המשמנגו, סללו כבישים על השבילים הלבנים, המים הפכו למי
ביוב וריח הפרחים הוחלף בפיח ועשן הטרקטורים והמשאיות. באותו
רגע נזכרתי כי השארתי את הסולם תלוי מהירח...
מאז שהייתי בת 16 ויומיים פיתחתי לעצמי מנהג מיוחד. אני אוספת
מטאורים כדי לבנות מגלשה לכדור הארץ.