כשהלב במקום אחד והראש רחוק לגמרי.
והמילים שיוצאות מהפה,
הן לא מתקשרות עם המחשבות שחולפות בראש.
ועד עכשיו תמיד היו לך תשובות להכל,
וכעת, אין לך דבר לומר.
אתה נשאר ללא מילים,
בלי לדעת מה יהיה מחר,
בלי לדעת מתי יהיה המחר.

והדקות עוברות כמו נצח,
ואתה לא מצליח לחשוב.
ואתה,
אתה שהיית החזק מכולם,
ולעולם לא הזלת דמעה.
לעולם לא התייאשת,
עכשיו טבוע בים של דמעות,
ומנסה למצוא את דלת הבריחה.
או אתה,
שתמיד ידעת מה לעשות ומתי,
או מה לומר ואיך לומר.
נמצא רחוק,
עובר בין דלת ודלת,
ורק מוצא שרידים של כאב ויאוש.

אבל אני,
אני שהייתי החזק מכולם,
שתמיד ידע הכל,
שתמיד היו לו התשובות לכל דבר,
לא נמצאתי בשום מקום.