יש ריח פרי נרקב לאלה הימים
כבדי דמעה ועטופי שלכת
מאחורי עבים חולי גשמים
קפאה בקור ייאוש היד המברכת
ורוח מרעידה דלתות הזיכרון
פותחת וסוגרה את עיזבונות התוהו
ואל בתולי הנייר נמשך העיפרון
לכתוב תפילת שיכחה, שלא תביא מרגוע
יש חלומות דממה באלה הלילות
סומים כוולד חיה נידון למאכלת
ובבקרים ,על פצע חשיכה,
תולעת אור לחה זוחלת.
לאה גולדברג
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|