לא רקדתי כבר הרבה מאוד זמן,
לא קפצתי
והזזתי את כל הגוף הזה
מצד אחד של החדר
לצידו השני,
לא עמדתי באורות
המהבהבים, המסתובבים,
לא עצמתי עיניים
ונתתי לעצמי להשתחרר,
להרגיש חופשי מעול הגוף,
מזמן שלא הרגשתי כך-
כמו נוצה בסופה,
כמו דג בצונמי,
כמו איש קטן ברחוב הגדול,
ובעצם-
לא רקדתי מעולם.
5.1.02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.