New Stage - Go To Main Page


אגרגט
השם לא חשוב.
ממילא שמות לא מופיעים בסטטיסטיקות. סטטיסטיקה זה עניין של
אגרגטים. לוקחים תכונה ומכמתים אותה. הוא תמיד חייך מתחת לשפמו
בלי שאף אחד ירגיש כשמדי פעם התחשק לו "לקמט" תכונה במקום לכמת
אותה. בעצם, הוא חשב, אין הרבה הבדל בין לכמת ללקמט: התוצאה
זהה - צל צילה של המהות ושטח פנים יותר גדול.
כל בוקר היה מתעורר ב- 6:00, שותה שוקו קר (חם עושה לו בחילה
בבוקר), מצחצח את השיניים דקה לסת עליונה דקה לסת תחתונה ובודק
מה הצבע של הפיפי הראשון של היום (בצבע השתן אפשר לדעת המון -
כך קרא באתר של קופת חולים). לאחר מכן היה מתלבש במכנס החום
ובחולצה עם כפתורים חומים, ממלא את חייו לתוך תיק עור חום,
פותח את הדלת החומה ויוצא לעבודה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
במשרד שקירותיו חומים (אולי בעצם מוקה - חשב לעצמו - אבל
קרה).
ב- 8:01 העביר את הכרטיס המגנטי התכול בשעון הממוחשב שנתן לו
את הכסף בסוף החודש, ועלה במעלית לקומה 3. בוקר טוב מימין,
הנהון מחוייך משמאל, והנה המשרד. המחשב שלו שעטוף מכל צדדיו
במחיצות דיקט חומות. המשרד שלו. הווי חייו לשמונה וחצי השעות
הבאות.
הוא פתח את הקלסר העבה באמצע וחיפש את התאריך של אתמול. יש
עדכונים, חשב לעצמו. תמיד יש עדכונים, חייך לעצמו. תמיד יש
בכי, מלמל מתחת לשפם. תמיד יש עבודה, פלט אנחה ולא ידע אם מן
הנוחות הבלתי נסבלת של הקיום או שבעצם מאי-הנוחות הבלתי-נסבלת
של האמפתיה.
הוא עבד על קובץ הפטירות. כל חודש קיבל מידע על כל הפטירות
והמיתות של החודש שעבר. הוא עשה אגרגטים וכימת את המוות.
לפעמים חשב לעצמו במורבידיות שהוא הסטטיסטיקאי של מלאך המוות.
בלעדיו הרי איך ידע המלאך עם הגלימה השחורה והמגל מה ההספק
שלו? הוא מנהל מעקב עבור הבוס האולטימטיבי, כך החליט בינו לבין
עצמו. הסגן של המוות.
אבל הוא בסך הכל בורג במכונה.
לא יותר מזה.
הוא רק סופר ועושה אגרגטים.
מצחיק, לפני שהגיע ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה חשב שאגרגט זה
סוג של אדמה. כי מעפר באת ולעפר תשוב. הכל מתחבר לאדמה בסופו
של דבר, במיוחד המוות. לפעמים גם אגרגטים כנראה. עמודה ראשונה
מספר זהות. עמודה שנייה תאריך פטירה. עמודה שלישית סיבת המוות.
עמודה רביעית מקום המוות. שדות ורשומות של נשימה אחרונה. שדות
ורשומות של זיכרונות נסתרים. שדות ורשומות של אלו שנשארו מאחור
לבד בארץ החיים. אבל בלי שמות כמובן. שמות לא חשובים
לסטטיסטיקה.
לפעמים יש עמודות חסרות, ואז הוא שם את כובע הבלש שלו ואת ארשת
השרלוק הולמס ויוצא לתור אחר המידע החסר. קובץ בתי-חולים, קובץ
תאונות, קובץ קבורה. נובר שעות במסכים הלבנים ודולה כל פרט
שיסייע לו במילוי העמודה הסוררת. "הא-הא", ניצחון. מצא את מקום
המוות החסר. העמודה הסוררת תוקנה. אפשר לנשום לרווחה -
הסטטיסטיקה שוב ניצחה.
הוא לא מעורב. אין לו שמות. שם זה לא מעניין. יש לו סיבת מוות
להתעסק איתה. לפעמים הוא מוצא את עצמו צוחק לעצמו (שלא להפריע
לאחרים במשרד חלילה) מסיבת מוות עסיסית במיוחד שהוא רואה פעם
ראשונה. קשה להפתיע אותו - הוא כבר  ראה הכל. לפני חצי שנה היה
מישהו (השם לא חשוב כמובן) שהתחשמל בעת עיסוק במכשיר מטבח
מסויים בפלג גופו התחתון. אי אפשר להפתיע אותו עם סיבות מוות.
הוא אלוף בסיבות מוות. חייו נסבים סביב סיבות מוות. חייו הם
אגרגט של מיתות.
טלפון מהמזכירה של ראש האגף. "רוצה לראות אותך מייד" שמע
שאמרה. יישר את בגדיו, העביר יד בשערו ההולך ומתדלדל (ממחר אני
צריך פה מסרק במגרה - חשב) ונכנס בדפיקה מהוססת למשרד המנהל.
אחרי המילה "צמצומים" הוא לא שמע כבר כלום. הראש היה ריק והמבט
בוהה בשפתו העליונה של המנהל שנעה מעלה מטה בקצביות מונוטונית.
לחיצת יד. מבט אמפתי. חזרה למשרד החום.
הוא הוציא את אקדחו מן הנרתיק בחגורה והתיישב מול המחשב.
עמודה ראשונה כתב את מספר הזהות שלו.
עמודה שנייה את התאריך של היום.
עמודה שלישית ירייה בראש.
עמודה רביעית במקום העבודה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/5/02 15:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים וינטראוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה