אומנם, זר משובח לא הבאתי לך,
      אלא פרח אחר פרח,
      ניקטף בצער מן הגן הקטן,
      ובכל יום,
      פרח חדש רענן ביחד עם ליבי מונחים לך במיפתן.

      מבלי שתדעי מיהו חוטא המיפתן,
      או מהיכן באים אלו פירחיי הגן,
      קמול קמלת את שליחיי הציבעוניים במקום להרוותם.

      לא, אך כנראה את פירחי הגנים,
      פירחי פחדנים איינך כלל אוהבת,
      כי ראיתי במו עיניי
      איך שלוח שילחת את שליחיי הציבעוניים,
      אל החול החיוור מנדודים.

      ואני שתהיתי,
      כי אולי יכו שליחיי שורש בבוא מן הימים,
      מצאתי עצמי לבסוף,
      הקמל שבקמולים.