רוצה אני ליצור, אך איני יכול
מרגיש חסום ואיני יודע למה?
כלום לא יוצא לי מתחת ליד,
מרגיש אני, נבגד!

הרבה רעיונות יש בראש.
הרבה מחשבות, ישנות עם חדשות.
ושוב מוצא את עצמי על כסא מול מחשב,
ולא עושה, כלום!

קשה עלי הבדידות בזה העולם.
קשים עלי הרבה דברים אך זה, יותר מכולם.
לפעמים אני מרגיש כאילו אין משהו שמדבר איתי...
אז אני פונה למחשב, והוא תמיד, ישר עונה!

הוא מספר לי על נבכי נשמתי,
הוא מראה לי צדדים אפלים שבתוכי,
הוא נותן לי זמן לחשוב,
ואני מכבד אותו, כותב...

כותב אני כל מה שבא בראש
נותן אני ליד לזרום על המקלדת
לא חושב יותר מדי מה יהיה הסוף
אף בסוף, יהיה סוף. {נקודה!}

לאט, לאט מתעצב לו דמות המסמך
מאין שיר בעל ארבע שורות
אין משמעות, אין חרוזים,
יש רק סגנון!

זהו אותו סגנון אישי שלי,
אותו סגנון ששייך רק לי,
אותו סגנון שרק אני והמחשב מבינים.
אך בעצם נשאר אני עם עצמי.

לפעמים מנסה אני לדמיין,
שאכן לא לבד אני בעולם.
ממציא לעצמי חברים חדשים שכאלה
והמציאות טופחת על פני, הם אינם!

זה לא הפעם הראשונה שאני חי באופריה
וכנראה שזאת לא תהיה האחרונה...
מחשבות טובות היו לי על חבריי, חניכי, מכריי וכו'
גם עלי חשבתי טוב, אך גם זה בלשון עבר.
זהו הכל נגמר, שלום לתמימות ושלום בכלל
אני חושב מתי אלך, מתי הכל כאן ייגמר
בוכה את עצמי בעצמי על עצמי.
מי שהיה ונגמר.

לא יודע מה עובר עלי פתאום,
מה זה התפרצות רגשות המועקה
זר-מכר שהיה קורא את זה לא היה מאמין מי חיבר זה,
אך לכן הוא נשאר מכר אבל זר.

עוד בית מתוסף,
והסוף כבר מתקרב
סוף לשיר מוזר
והתחלה לפתיחה חדשה.

{הנחה} שבור, רצוץ, כאוב, עייף, נבגד, מדוכדך, מקולל.
מילים של ייאוש, של איבוד התקווה,
אך זיכרון כאוב על כזאת שהייתה.
אך נעלמה...

איך זה קרה? שאלתי את עצמי?
מה גרם לי להראות כזה?
ואיש אינו עונה, איש אינו קיים...
ובעצם זה אני שלא שם, כאשר אני צריך את עצמי.

רוצה לעשות הרבה, רוצה לעשות הכל.
רוצה לנצח, להראות לכולם שאני יכול.
להראות שאכן אפשר אחרת, דרך חדשה להתאוות.
אך דרכי, מבולבלת ובעצם לא קיימת.

יושב, חושב, ואז, לפעמים, כותב...
מה כותבים כאשר אין נושא?
ומה יצא מהמס{מ}ך הזה?
עוד שאלות, ואין תשובות!

זהו הכל עומד להגמר
חיוך נמרח בין שני אוזני
סומק נמצא בלחיי.
הסוף קרוב, וזה טוב.

שורה אחרונה ובודדה כמוני מסמלת את מוזרותו של זה המסמך, שמי
יודע מי כתב אותו ומה הקשר בינו לביני לבין העולם ובכלל, אך
כידוע סוף טוב, הכל טוב! ...