כשהחושך מגיע,
גם מפחיד וגם מרגיע,
אני אז לבד,
אותי לא מבין אף אחד.
זה לא כל-כך רע, אבל לא ממש טוב,
כשפשוט אי אפשר להפסיק לחשוב.
בכל מקרה הכל אותו דבר, מוזר,
לפעמים לא רוצה את היום ולא את המחר.
ומי אני עכשיו או מנסה להיות,
מה קיים במציאות ומה באשליות.
מה עדיף-כאשר לי טוב ולאחרים רע,
או כאשר מתהפכת הקערה.
כי אין מקום ואין מצב
בו אין אדם עצוב או מאוכזב.
השאלות בראש מתרוצצות,
אני לא יודעת כבר מה יש לרצות,
אבדו לי כבר כל החלומות והתקוות...