הוא היה סתם אחד, בבוקר עבד בחברת שליחויות ובערב יורד ויושב
לבדו בבר האפלולי שמתחת לבית שלו. שוב ושוב היה מוצא את עצמו
שוכב במיטה עדיין עם הנעליים ועם הבגדים שלבש יום קודם, ועם
זיכרון קצר ומעורפל שלו עם הבירה הקרה שלא זכר אם היא השנייה
או השלישית, ואת הברמן שמנגב את הכוסות, ואת הבחורה היפה עם
החבר החסון שלה ואת הרעש של חבורת אנשי העסקים השיכורים שחוגגת
את הקידום שזכה לו אחד מחבריהם. ככה היו חייו, שלווים
וריקניים, ממזמן כבר לאף אחד לא אכפת אם הוא נשאר בבוקר עוד
כמה דקות במיטה.
היא הייתה סתם אחת, לא מישהי מיוחדת, באה ממשפחה טובה ועשירה,
היו לה חיים טובים ועשירים, רובם לא היו בשליטתה, בילדותה היא
נכנסה לתוך מצב אחד ונשארה תקועה בו מאז. המשפחה שלה קבעה לה
הכל, ולה כבר לא היה כוח להתנגד. החיים שלה סבבו סביב גלגל
חוזר שהתחיל כל בוקר עם צלצול השעון במעצבן ומסתיים עם התוכנית
הקבועה של "ג'יי לנו" בטלוויזיה. הרבה פעמים היא ניסתה לעשות
משהו שונה, לשבור שגרה, אך כמעט תמיד נמנע ממנה, המשפחה. שוב
ושוב היא הייתה נכנסת לדיכאון כבד, עד שיום אחד היא החליטה
לסיים את החיים. הרי אף אחד לא ירגיש בחסרונה.
הוא החליט לסיים את החיים שלו אחרי שהחברה שלו זרקה אותו, הם
התכוונו להתחתן והכל היה כמעט מוכן, אפילו ההזמנות כבר הודפסו,
"רון ושירי מזמינים אתכם להשתתף בשמחתנו החתונה תערך ב 12:30
בצהריים באולם פילד'ס ליד סנטראל פארק", והוא היה מאושר כל כך,
מאושר ששום דבר לא יכל להוריד לו את החיוך שמצויר על פניו, עד
שהיא סיפרה לו שהיא עוזבת אותו, בשביל החבר הכי טוב שלו, ובירה
אחת יותר מדי. והחיוך הגדול התהפך, והאהבה הגדולה הפכה לשנאה
ולרצון עז לנקמה.
היא לא תכננה את זה הרבה, היא קמה אתמול עם הרגשה טובה כזאת,
אחרי שחלמה על עצמה צפה לבדה בנהר גדול בשקט אלוהי. היא רצתה
להגשים אותו ולהגיע לאותה דממה רוחנית. הרעיון הכי טוב שלה היה
לקפוץ למים מגשר. היא חשבה שהקפיצה תגאל אותה מכל ייסורי חייה
ויותר לא תצטרך להיות מזויפת, ותוכל להיות עצמה, כמו שהיא
רוצה, לא איך שהמשפחה רוצה. היא האמינה שאם בחיים האמיתיים לא
טוב לה, כפיצוי על חייה, אח"כ בגן-עדן יהיה יותר טוב, אלא אם
כן תמצא עצמה בגיהינום, גם זאת אפשרות.
הוא התחיל את הבוקר בקפה שחור חזק שיהיה ערני ולא יפספס שום
שניה של הקפיצה אל המים, שירגיש את הרוח על כל גופו, ושירגיש
את המכה, המכה הסופית. את השעה ואת המקום הוא קבע כבר ממזמן.
ב 12:30 בצהריים מגשר ברוקלין, זו שעה טובה, השעה שהם היו
אמורים להיות תחת החופה. שעת בוקר - צהריים כזו, אמצע היום,
כשכולם בעבודה, כשכולם עסוקים בענייניהם ולאף אחד לא אכפת
מאיזה לא-כלום שהחליט לקפוץ מגשר.
היא ראתה את הגשר הזה כשעברה במכונית בדרך למשרד, גשר קטן כזה
שלא הרבה מכוניות עוברות שם אבל הוא מספיק גבוה מהמים כך שלא
תשרוד את הנפילה. ממולו היה נוף מדהים של ניו-יורק בצהריים,
תמונה שתשמח שתיחקק לה בראש כדבר האחרון שעיניה רואות. היא
תבקר אצל הוריה בבוקר, תעצור בבית קפה שאהבה בשביל האספרסו
המוצלח ותספיק להגיע לגשר בסביבות 12, שעה טובה.

הוא עמד שם כבר עם הרגליים על השלבים, עוד מעט הוא קופץ, כבר
12:20, נשאר לו מספיק זמן כדי לסיים את הקפה. הוא עמד שם, עוד
שניה הוא קופץ ואף אחד לא יראה מאיפה זה בא. היכונו כולכם
למוות שלו, תתחילו לשנן את הז"ל הזה שיצטרף מיד רשמית לשמו.
הוא התחיל לחלום ולדמיין דברים, איך יהיה בגן עדן, ואיך
בגיהינום.  עד שהבחין במכונית כסופה שעוצרת לידו וממנה יוצאת
אישה יפה, עם חצאית ותיק מנהלים, בטח מיליונרית. היא התקרבה גם
כן לגשר ועלתה על השלבים. גם היא קופצת, לפחות יהיה לו מישהו
מוכר בעולם הבא, הוא חשב שאולי כדאי שיקפצו יחד ככה יקלו קצת
יותר על הסלקציה בכניסה.
עוד 3 דקות יהיה 12:30 והיא מאוד קרובה לגשר, עוד רגע היא
קופצת. היא החנתה את האוטו שקנו לה ההורים קרוב ואפילו לא טרחה
לנעול אותו, למי זה משנה עכשיו. היא ראתה שם גבר אחד, בערך
בגילה, הוא היה כבר על השלבים, בטח גם הוא קופץ, איזה צירוף
מקרים. היא חשבה שבטח זה הפרצוף האחרון שתזכור וחיוך עלה על
פניה, דווקא לא ממש מכוער, היא חשבה לעצמה. אולי כדאי להם
אפילו לקפוץ יחד, שיגיעו יחד לגן עדן או לגיהינום.
הוא שאל אותה מה מביא אותה לפה, לגשר, לשלבים.
היא אמרה לו שהיא פה כי נמאס לה מהחיים, שזה כבר לא בשבילה,
כמעט כמוהו.
היא סיפרה לו על הטעם של האספרסו הקצר ששתתה היום כמידי יום
בבית קפה הקטן שכה אהבה.
והוא נורא רצה עכשיו להרגיש את הקצף הלבן של האספרסו נוגע
בשפתיו, למרות שרק עכשיו סיים את הקפה השחור.
היא שאלה אותו למה הוא כאן, ואם יש לו סיבה יותר טובה משלה.
הוא סיפר לה שחברה שלו ביטלה את החתונה שלהם, ועזבה אותו בשביל
החבר הכי טוב שלו.
היא ריחמה עליו, באמת הסיבה שלו יותר טובה משלה. אולי עדיף
שתוותר ותיתן רק לו לקפוץ, היא סתם תפריע.
היא חשבה לרדת, ולא לקפוץ.
הוא הציע לה לוותר על זה.
היא אמרה לו שעדיף להמשיך לחיות.
הוא אמר לה שיעזור לה להמשיך.
היא אמרה לו שתעזור לו להתגבר על זאת שעזבה אותו.
הוא הציע לה ללכת לשתות משהו.
היא הסכימה למרות שהרגע סיימה את שלה.
הם הלכו שניהם לאותו בית קפה, לשתות  אספרסו קצר.
שני זרים שלפני שנייה רצו לקפוץ מגשר ועכשיו, כל החשק תם. הם
החליטו שאת הדך לגיהינום או לגן עדן הם יעשו יחד, אבל לא
עכשיו, בעוד כמה שנים . עכשיו הם דואגים רק איזה מאפין יזמינו
עם הקפה ולא יותר. והם יודעים שעכשיו יש להם מישהו שאכפת לו
מהם, ולא ייתן להם ליפול.