[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חומר נפש
/
נועה

ברגעים בהם המלנכוליה שוטפת
ומחשבותי כולן בגוונים של אפור
ונפשי ריקה ותודעתי מוצפת
כה קלוש הוא אז ועלוב הוא האור.

אך דבריו תנחומים ותמיד הוא קיים:
"שן, ערן, ותקום מעודד"
או: "מי שעליך אהוב מכולם
יכול למות פעם בלבד".

ועכשיו זו היא, חיה ונושמת
חייה נושקים לשלי לפעמים
ולי היא עדות יפה והולמת
לשפיות בעולם של דפוקים וסתומים.

אז למה החמיץ זיו פניה לאור חיוכי המתוק?
ואיך זה תשקע בשיחות עקרות ועל שבליבה לי תשתוק?
וכיצד תחבק קרובים וזרים ואותי תותיר משתוקק?
ועד כמה אוהבת אותי באמת ומדוע כולי בספק?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"שמלה לבשתי/
יפה מאוד/
וסינור בו
רקום/
אפרוח ורוד./"




אפרוח-ורוד-
ילן- שטקליס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/6/02 2:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חומר נפש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה