בלילה שעה מאוחרת ואני יושב ומסתכל איך הדקות עוברות, איך בעוד
זמן מה הכל יתחיל שוב עוד יום יגיע השמש תזרח והמולת היום
תחזור לשיגרה. נראה חברים, נלך לעבודה, נחזור הביתה עייפים.
רק בשעה הזו הכל שקט הכל נראה ניצחי. הייתי רוצה להשאר בשעה
הזו לעד. כי בשעה הזו כל בעיה שיש לך לא משנה עם מי נעלמת,
נמוגה. בשעה הזו גם אם היה לך ריב עם אביך הוא ישן הוא לא
מתעסק בזה עכשיו גם אם רבת עם אהובתך, היא ישנה היא לא חושבת
על זה, זה לא נמצא שם כרגע. יש שם שקט וגם לך יש שלווה. בשעה
של לפנות בוקר שאף אחד לא ער ורק אתה יושב לך מול הצג בחושך
כותב, משחק או קורא. זה לא חשוב כי יש לך שקט. רק בשעה הזו אתה
שליו אתה לא מתעסק בבעיות שלך בחייך הפרטיים. אני אוהב את
הלילה הוא כל כך שקט רגוע וחשוך ללא מאמץ וללא התחבטויות של
היום יום.
הלילה הוא המוצא שלי החוצה, הלילה הוא הבריחה האולטימטיבית שלי
מעצמי. במשך שנים אני סוגד לשעות שלפנות בוקר, מצפה להן בקור
רוח כל יום מחדש. כי רק בשעות האלה כששקט בחוץ ורגוע, רק אז
אני יכול לברוח מהמחשבות שלי, רק אז אני יכול להפסיק להתגעגע
ולהפסיק להיות עצוב. כי בשעה הזו כל מי שאני רבתי איתו ישן הוא
לא חושב על כך. וגם אני שאני רב עם עצמי כל הזמן ומתחבט על חיי
יכול לנוח. לקחת את השעות האלו כמנוחה והכנה ליום חדש של עצב
והתחבטויות.
והיום מקיץ ואני נרדם מתעורר לקראת הצהריים רק כדי לגלות שעוד
יום של מחשבות והירהורים לפני. ואני מצפה ללילה שיבוא אחרי
היום כדי לברוח כדי לזכות בעוד מנת שלווה שתתן לי את הכוח לנוע
לכיוון המחר, שזורעת בי עוד טיפת תקווה שמחר יהיה לא "מובן
מאליו" , שמחר יהיה שונה ולא כמו היום. וכל יום אני נכסף לגלות
שאני נלחם בעצמי מלחמה אין סופית על רצון לשלווה. אך המוח
והנפש לא נותנים לי לברח אני שקוע בהירהורים שניראים כאין
סופיים, וכל יום מנסה לעבור בשקט כדי להגיע לשעות שלי. לזמן
שלי, אלוהים אני כל כך אוהב את השעות האלה הם משרים עליי כזו
שלווה. פיתחתי לי הרגלים מרגיעים כאלה בשעות שלפנות הבוקר. אני
יושב לי שותה משהו מעשן סיגריה ומפסיק סוף כל סוף לחשוב ולרוץ,
ולהתקדם. אני יושב, אני נהנה. אבל השעות האלה הולכות, בעוד אני
יושב ומתחיל לשמוע את קולות האוטובוסים. קולות אלו המסמלים
שעוד יום יתחיל בעוד שעה או שתיים והשמש שמחממת את כולם תקיץ
מבין לביניינם. ואני יודע שאז עליי ללכת לישון ולהתעורר
למציאות הכל כך קשה שלנו. של סכנה והתמודדות שלנו עם עצמנו
ובעיותנו. אלוהים יודע שלא הייתי שורד עוד יום ללא השעות
שלפנות הבוקר שמשרות עליי תקווה למחר.
אני רק מקווה שהלילה הזה תתגשם משאלתי והשעה תשאר כמו שהיא
לנצח בשקט ובשלווה. אך אני רואה כעת שזה לא כך.
הנה אני כבר שומע את קולות האוטובוסים המרעישים.
ואני לצערי חייב ללכת לישון כי היום מקיץ, ואני חייב לאגור
כוחות לקראתו. כדי להגיע לשעות האלו שוב ולהתרפס לנוכחות השקט.