השמיים מלאים עשן,
נשמות מלאות בשינאה.
כואב לי בלב ואני בוכה.
העולם הזה שלנו,
היצר הרע.
הולך לפעמים, אך בדרך כלל בא.
תאונות, כל יום בכל עבר.
אנשים בוכים ליד הקבר.
פיצוצים בקניונים
ואנחנו אנשים קטנים.
לא יכולים לעשות כלום
כדי לשנות את המצב,
לא יודעים אם הוא הלך ואם שב.
העיניים מתגלגלות סביב,
אם בירושלים או בתל אביב.
כולנו בני אדם,
כולנו יהודים.
אבל ביחד בעיקר, אנחנו מפחדים.
ועוד שיר עצוב ברדיו מתנגן,
ועוד אמא אחת שבוכה על הבן.
ואנחנו אנשים קטנים,
אחד את השני משלים.
אנשים קטנים שלא נוקפים אצבעם.
אך ממשיכים לבכות על משפחתם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.