"מה זה היה?"
"נשיקה."
"אני יודע אבל מה פתאום את מנשקת אותי?"
"כי אני אוהבת אותך."
"אבל אתמול אמרת שאנחנו רק ידידים..."
"נו אז, לידידים אסור להיתנשק?"
"מותר אבל..."
היא הפסיקה אותי, היא שמה את האצבע על הפה שלי ונישקה אותי עוד
פעם.
"זאת לא את, את לא המנדי שאני מכיר." אמרתי לה.
"אז מי אני?" היא ציחקקה.
"את מושלמת." לחשתי לה.
היא משכה אותי כמו מגנט, שפתי היתהדקו לשלה והתחלנו להיתגלגל
על הדשא.
'איזה מין ידידים מתנשקים ככה? למה אנחנו לא יכולים להיות פשוט
חברים?' המחשבות היתרוצצו בראשי כמו נמלים.
"טוב, אני חייבת ללכת, נדבר מאוחר יותר..." היא אמרה בביטחון.
היא פשוט מושלמת, השיער החום הגלי שלה היה אסוף בקוקו גבוה
והעיניים שלה היו רגילות אבל זה מה שאהבתי בה, למרות שהיא
הייתה קצת מוזרה.
למחרת פגשתי אותה בבית הספר, היא לבשה חצאית קצרה ורודה וחולצה
לבנה, אני אוהבת איך שהיא נראת ביום ראשון. ראיתי אותה ניגשת
אלי...
"היי, בא לך לבוא אלי הביתה היום בערב?" היא חייכה את החיוך
המקסים שלה.
"בטח." זה ברור לא?
לפני שיכולתי לשאול באיזו שעה לבוא אליה הפעמון צילצל והיא כבר
לא הייתה שם. מופתע ושמח הלכתי לשיעור היסטוריה.
"ג'אק, באיזו שנה שוחרר נלסון מנדלה מבית הכלא?"
"אממ...אני לא יודע."
"כדאי שתתחיל להקשיב!"
המורה במשיכה בהרצאה המשעממת שלה ואני חזרתי לחלום על מנדי.
בשמונה בערב ניגשתי לדירה השכורה שלה, דפקתי על הדלת והיא פתחה
אותה מיד כאילו היא חיכתה לי כבר שעות.
היא לבשה שימלה שחורה קצרה והשיער שלה היה פזור, היא ניגשה אלי
וגררה אותי לספה.
"רק רגע," הפסקתי אותה. היא היסתכלה עלי במבט מופתע.
"אל תתחילי עם זה, אני לא רוצה את זה...הבנתי שאת לא רוצה
להיות חברה שלי אבל זה לא מה שידידים עושים."
"אני חשבתי שאתה אוהב אותי." היא אמרה בקול שקט.
"אני כן, את לא אוהבת אותי!" דחפתי אותה ממני.
לא חיכיתי לתשובה, פשוט יצאתי מהדירה שלה וטרקתי את הדלת ברעש
נוראי. 'היא בטח מסוממת או משהו...' חשבתי לעצמי.
לקראת סוף הלימודים ראיתי אותה הולכת עם איזה בחור. לא יכולתי
לעצור את עצמי, הייתי חייב לדעת מה היא לא מספרת לי.
הם הלכו לאיזה בית נטוש ומתפרק. היתחבאתי מאחורי הקיר ושמעתי
אותם מדברים...
"נו אז איך היה אתמול? השגת אותו?" הבחור אמר.
"לא, הוא חושד במשהו...זה לא עובד, הוא לא רוצה את זה." מנדי
נשמעה מדוכאת.
"אנחנו צריכים אותו דחוף! אבא שלך לא יהיה מאושר."
"אני יודעת...אני לא רוצה לפגוע בו..."
"את בכלל בסדר?! מה קרה לך? עכשיו לכי ואם את לא תעשי את זה
אביך יהיה חייב למכור את נשמתך."
היא לא ענתה, היא הלכה לכיוון שלי. שהיא חלפה ליד הקיר תפסתי
אותה ומשכתי אותה אלי.
"תספרי לי מה הולך פה!" אמרתי לה בקול מאיים.
"אני צריכה להזריק אותך, אתה חייב למות לפני שתמצא לך חברה."
היא ענתה והחלה לבכות.
"אבא שלך?! מי את בכלל?"
"ביתו של השטן."
הרגשתי אותה מזריקה את הרעל לעורקים שלי.
"נתראה." אמרתי לה בשקט.

אף פעם לא חשבתי שככה מתים...כל מה שאני זוכר זה מערבולת כחולה
מלאה באנשים שהולכים איתי לאותו כיוון. שעה אחרי שעה וזה עדיין
לא נגמר, סוף סוף הגעתי לארץ מוזרה שנראתה ממש כמו שוויץ. בתים
עם הרבה דשא, אנשים רוכבים על אופניים...ולאן עכשיו?
"אז הינה אתה...לקח לך הרבה זמן." היתסובבתי וראיתי את מנדי.
"איך יכול להיות שכזאת מלאכית יכולה להיות בת השטן?" שאלתי
אותו.
"אתה כל כך חמוד אבל אנחנו צריכים לזוז עכשיו." היא חייכה.
הלכתי אחריה, היא הזמינה מונית. המונית הגיעה לאחר חמש דקות,
צהובה עם נהג סיני. נכנסנו ושאלתי אותה לאן אנחנו.
"לאבא שלי." מנדי אמרה והבעה עצובה הייתה על פניה.
"ומה הוא רוצה שאני יעשה?" שאלתי אותה כשמיליון שאלות אחרות
עברו בראשי.
"אני לא יודעת, אני רק מקווה שזה לא יהיה רע." היא אמרה.
"למה את פה?" שאלתי.
"למה אתה מתכוון?" היא היסתכלה עלי במבט סקרן.
"למה את לא בגן עדן?" שאלתי.
"אין גן עדן כי אין אנשים שלא עשו לפחות עשה רע אחד ואלו שעשו
גם דברים טובים יכולים לחזור." היא ציחקקה כשראתה את המבט עלי
פני.
לא עניתי, אני דווקה חשבתי שזה מגניב כי זה בידיוק כמו בעולם
האמיתי. המונית עצרה בחריקת בלמים. עמדנו מחוץ לבניין ענק
ולבן, מנדי החזיקה את ידי ומשכה אותי לתוך הבניין שנראה אפילו
יותר מרשים מבפנים.
"הוא כאן." היא אמרה למזכירה.
דלת זכוכית מכנית ניפתחה וישב שם גבר בשרני וקירח.
"אז זה הוא?" האיש אמר.
"כן אבא, זה ג'אק." מנדי אמרה וחיוך גדול היה על פניה.
"נעים להכיר אותך." האיש אמר ולחץ את ידי.
"ת-תודה." גימגמתי.
יצאנו מהמשרד ויצאנו אל הדשא שחוץ לבניין. מנדי היתנפלה עלי
והחלה לנשק אותי כמו משוגעת.
"מה קרה?! למה לי לא מספרים כלום?!" שאלתי אותה.
"הוא מרשה לנו להיתחתן! הייתי חייבת להראות לו אותך זה למה
הייתי חייבת להרוג אותך אבל סוף סוף אני חופשייה!" היא היסתכלה
עלי ועינייה היו מלאות באושר.
"זה...זה נהדר!" אמרתי לה.

"ג'אק! תיתעורר!"
"איפה אני?" פיהקתי.
"אתה בבית וזה זמן ללכת! הבגדים שלך כבר מוכנים. תתלבש ובוא
נזוז."
"טוב אמא..." אמרתי בלי שמץ של מושג לאן אני הולך היום או מה
קורה.
התלבשתי בחליפה השחורה שהייתי מגוהצת ונקייה על הכיסא. בזמן
שנסענו למקום כלשהו (לא היה לי מושג לאן) לא יכולתי להפסיק
לחשוב על החלום.
הגענו לבניין לבן, נכנסנו וראיתי את מנדי עומדת מולי, מתחת
לחופה בשמלה לבנה. נעמדתי מולה והכומר התחיל לדבר, לא הקשבתי,
רק חשבתי על כמה שהמצב הזה מוזר.
הלבשתי את הטבעת משובצת היהלומים על האצבע שלה.
"אתה יכול לנשק את הכלה." הכומר אמר.
נישקתי אותה והיא קרנה מאושר.
לא יכולתי להסביר איך זה קרה ולא יכולתי להסביר למה אבל לי זה
לא שינה כלום כי עכשיו היא כולה שלי, בת השטן.