כולם יודעים שהוא שם, אבל לאף אחד לא באמת אכפת, כי הוא צל
שכזה, לא באמת בן אדם, לא אמיתי. משהו באמצע, בין לבין ובכל
מקרה עוד מעט הוא יעלם. כולם רואים אותו, בזה אין ויכוח, אבל
אף אחד לא זוכר - למה לטרוח? הרי כל שניה הוא יעלם. יבלע בחשכה
או יתנדף באור, סתם ככה ויותר לא יחזור. לעיתים הוא עובר ואיש
לא מבחין, לעיתים הוא עוצר ומאזין. ולפעמים, לעיתים רחוקות
רחוקות הוא מנסה פתאום לגעת ולהשתנות. פעם הוא עוד האמין, הוא
חשב שהוא יכול. אבל העולם הסתובב והמשיך בדרכו וכולם הלכו
ושכחו שהוא פה וכמה חזק שהוא לא ניסה הוא תמיד נכשל - כי הוא
רק צל - לא אמיתי, לא גישמי, קיים אבל בעצם לא קיים. ללא זהות,
ללא מהות, לא חי אבל גם לא יכול למות. וזוכר, כן הוא זוכר - את
הכל. כל פרט קטן, כל אדם ואדם, כל סיכוי, כל אכזבה, כל תיקווה
וכל אהבה. הכל נישמר עמוק בתוכו, החיים שאף פעם לא יהיו שלו.
כי הוא רק צל - חסר כל משמעות, חסר כל אפשרות. והוא מבין, והוא
יודע, והוא זועק והוא שומע. כי עמוק בפנים הוא בעצם קיים, עמוק
בפנים הוא כלוא לעולם. לב של אדם בגוף מערפל. בסך הכל צל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.