[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי טופז
/
בואי תחזרי כבר

"בואי תחזרי כבר" , אני קורא לה מרחוק, צועק בטירוף , והיא
בשלה , הולכת. הידיים בכיסים , הראש זקוף והתחת , או התחת
האלוהי שלה , מסתכל בי ברשעות , כאילו אומר "לפה אתה לא נכנס
יותר.." , "לאאאאאא ..." , התחלתי לדלוק אחריה , כמו זאב .
רצתי מהר ונעמדתי מולה ,
"רגע , לפחות תקשיבי למה שיש לי להגיד ?!?" ,
"לא" .
מה לא ? אני חושב , זהו ? ככה מוחקים 3 שנים ? ב"לא" פשוט כ"כ
?
"לא" , היא חזרה על עצמה והלכה.
נגמרו ימי ההוללות.
הפסיכולוגית אומרת שיש לי פחד נטישה , ואני מתפקע מצחוק.
"באמת?" אני אומר לה , חצי בחיוך חצי בכעס.
"ולמה את חושבת שאני משלם לך משכורת חודשית של סיני בשעה ?
ברור שאני מפחד."
ופתאום מתבהרים לי מיליון דברים בראש , כמו שמופיעה קשת בענן.
כבר קמתי מהספה ורציתי ללכת , אבל החלטתי שלא .
אולי ייצא מזה משהו בסוף. ואני קולט שבזווית העין היא רואה
אותי ,
"תברח , כמו כולם."  , היא אומרת .
ואני שואל את עצמי מתי בדיוק החלפנו תפקידים?
היא מדברת איתי על בריחה?
"טוב ,אמרתי לה יאללה נמשיך".
והמחשבות שלי רצות , רצות כל כך רחוק , עד שאפילו על ההליכון
בחדר כושר אני לא חושב שרצתי כ"כ מהר.
"נו ?" ,היא שואלת , "אתה מעוניין לפתוח את הנושא?"
אני מעוניין לפתוח דברים אחרים. גיחכתי לעצמי.
"אין לי פחד נטישה מאנשים , יש לי פחד נטישה מאהבה . 3 שנים
וזונה הלכה , 3 שנים , את קולטת , יכלתי לעשות עוד תואר. "
"נכון , וזה אולי נראה לך בזבוז זמן , אבל תחשוב על מה
שהשגת".
"מה? מין אוראלי מצויין  + כאב לב ? , ביי "  , אמרתי קמתי
והלכתי.
לא בהכרח בסדר הזה.

הגעתי הבייתה , והחלטתי להתקשר אליה ,  לא יכולתי להחזיק את
עצמי יותר , כל הזמן הזה הייתי חזק , ועכשיו החלטתי  להישבר.
כמו ילד.  עשיתי בדיקת מלאי בשכל , ספרתי משפטים להגיד ,
זכרונות להזכיר , את כל התחמושת הכבדה הוצאתי. הדמעות היו כבר
מוכנות .
פתאום זה הגיע , כבר החזקתי את השפורפרת ביד , הכל היה מוכן ,
ופתאום כל הדברים התחילו להתבהר , הבוז שאני רוחש לעצמי ,
הבדידות שלי , חוסר הביטחון , הצורך לשלוט .
ואז התחלתי לבכות , לא דמעות קטנות כאלה , מהסוג שהיא בכתה ,
אלא מבול . מבול שרק ההוא למעלה יודע להוריד ,  נפלתי לריצפה
אין לי מושג איך אבל נגמר לי הכוח.
מה בסה"כ רציתי ? אותך ? זה הרבה לבקש ?  . "בת זונה "  סיננתי
בבכי . "כלבה".
הרמתי את עצמי בכוח מהריצפה , תוך כדי שינון ש"יהיה בסדר" ,
"יש עוד הרבה דגים בים" , וכהנה וכהנה.
מדהים איך אנחנו אוכלים את כל המנטרות הקבועות האלה.  הכל
בולשיט.
יש חיים אחרי המוות. אין אחריה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כולם מדברים על
שלום. אף אחד לא
מדבר על צדק.





אור מהוד השרון
בהפגנה למען
שימוש אינטנסיבי
יותר במילה
"להתראות"


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/6/02 2:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי טופז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה