נעמי אלומים / העיר |
בהלם מנוכר של אשפתות,
הלוך ושוב רוגשת ונטרפת
בבליל מאוס של רקם וילונות,
עומדת על תילן של מערות,
קורמת את גידיה מבטון,
נזקפת כמבקשת להראות
בין עטיני מבניה את התום,
נשפכת ונמכרת לשונאיה,
קודרת אך זועפת בשתיקה,
ומדבירה ברחש רעמיה
הזר שסר, נאיבי, לחיקה,
בוכה העיר מתוך חורבות העדינות,
נבאשת בכלימה בין ערימות לכלוך,
ורק בניין אחד מולי באדישות
בוהק, מבעית, בבוקר בגיחוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|