יוצאת, בוכה, אל תוך סערה
טורקת את הדלת, פוחדת נורא
הולכת בגשם, נושמת את הקור
חושבת אולי לוותר על האור...

ליד טלפון ציבורי יושבת על ספסל
הגשם נפסק אך הכל מעורפל
מרימה את השפופרת, מחייגת מספר,
מהצד השני עונה קול מוכר

-תעזור לי! אני לא מוצאת את עצמי
בתוך החושך הזה כבר שכחתי את שמי...
כי ליבי התרסק לו אל תוך תהומות
וראשי התמלא מחשבות איומות.

חוזרת קפואה מתוך סערה
סוגרת את הדלת, רועדת נורא
לא יודעת כמה זמן עוד אחזיק מעמד
אם אברח שוב מחר, אעלם לי לעד...