[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










"וכמה היה בי לתת לך
                   אם היית לוקח
                                   אם היית לוקח..."



אני שמחה שהספקתי לגנוב ממך את הנשיקה ההיא, לפני שברחת ממני,
לפני שהתרחקת, ולקחת איתך המון תקוות וחלומות...

המוח שלי כבר מזמן לא מלא במחשבות עליך
החיים שלי כבר מזמן לא מסתובבים סביבך
וההרגשות כבר התחלפו להן שוב ושוב ושוב... והתייצבו במקום נוח,
שהלואי שבו הן ישארו תמיד.
לפעמים נדמה לי שאני בכלל לא אוהבת אותך, שאף פעם לא אהבתי,
ושזה הכל סתם, כי אין את מי לאהוב. ברור שמהר מאוד אני נזכרת
בחיוכים שנמרחים לי על הפרצוף בזכותך (הפינגווינים האלה... לא
יוצאים לי מהראש, חמודים...), וכמה חשוב לי לשמוע ממך מילים
טובות ומעודדות ולדעת שאתה שם.
אז כן, אני אוהבת... לא מאוהבת... אני חושבת שאף פעם לא הייתי
(בך).
הלב שלי אף פעם לא קפץץץץ כמו מטורף בגללך (כן, מלבד הפעם ההיא
שהתקשרת באמצע שבוע מטורף במיוחד, כשביקשתי נורא שלא תתקשר,
פשוט כי רצית לשמוע אותי...)
אף פעם לא גרמת לי לרדוף אחריך
אף פעם לא גרמת לי לרחף בעולם אחר ולאבד את עצמי. א ף - פ ע ם
! חוץ מהנשיקה ההיא... שגרמה לי להרגיש הרגשות שהן הרבה מעבר
למציאות המשעממת והמאכזבת שלי.
גם עליה אני לא חושבת הרבה. אני אפילו מדחיקה...
יש רגעים שאני תופסת שזה באמת קרה... זה מציאות. אתה יודע כמה
שזה עושה לי טוב? אני אפילו לא יודעת להסביר למה. פשוטטט...
פשוט זה היה כל כך תמים (ומפתיע) באותו רגע, ואתה היית כזה
מקסים, וכ"כ התרגשת, וכ"כ התרגשתי שהתרגשת... וזה היה באמת!
באמת באמת!!!

                                                           
                    וזהו...

"וכמה היה בי לתת לך
                   אם היית לוקח
                                         אם היית לוקח..."



אני לא אוהבת להגיד את זה ואני לא אומרת את זה בד"כ... אבל אני
מאמינה שהפסדת אותי בענק.
מעטים האנשים שרואים אותי מבפנים. אתה אחד מהם. אתה רואה
אותי.
והאנשים האלו... אני מאמינה שיש לי כל כך הרבה לתת להם, וכל כך
הרבה לקבל בחזרה...
אז נכון, גם מה שיש לנו עכשיו זה יפה ומקסים, אבל... אתה
יודע...


באותו רגע לא יכולנו להיות ביחד, וברור לי שהביישנות שלי היא
זו שעמדה בינינו , גם אם אתה לא מודע לזה (אני מכירה אותי
ביישנית ומכירה אותי לא ביישנית ויודעת כל כך טוב מהם ההבדלים
וההשלכות).
יש לי חלום (אולי  טיפשי, אבל בכל זאת חלום), שיום אחד
(או "ביום מן הימים" אם תרצה), כשהחומות של הביישנות המטומטמת
הזאת יפלו, אתה תבין מה פספסת, וזה יהיה מאוחר מידיי
(זה כבר עכשיו מאוחר מידיי) ואתה תצטער כל כך...

ביישנית, ואולי אפילו חסרת בטחון, אבל עם הערכה עצמית לא מועטה
בכלל, יודעת, שאתה הפסדת הכל (כנראה גם באשמתי), וחבל בעיקר
בשבילך...
אבל אתה הרי כבר אמרת בעצמך... אתה לא היית ראוי.

וההוא שכן, הוא יגיע... הוא רק קצת מתעכב כרגע
אולי נפל מהסוס ונשברה לו הרגל או משהו (נו, אף אחד לא
מושלם)...
אבל הוא יהיה בסדר... אל תדאג
כשהוא יגיע, אתה אולי אפילו תקנא...:))











אני יודעת, נשמע מתנשא משהו... אבל זאת לא הכוונה בכלל. סתם
מן הקצנה של המצב, תוך נסיון להעלות לעצמי את הבטחון קצת
(למרות שבכל זאת הכל אמיתי אמיתי)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין לי ראש
למילים ארוכות
ואתה היא מילה
ארוכה שכזאת.


(לא אזקוף את זה
לזכותי- "שיר
הפריכה"-כך
במקור...:)


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/02 23:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צועקת בשקט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה