לאקוש ד.מ / אביב |
את מחוגי השעון
בשעה אחת קדימה - הזזנו.
כבר מזמן
את עצי השיטה
בשולי הדרכים, פורחים - ראינו.
כבר מזמן
פרפרים צבעונים, מרחפים
בשדות מעל הפרחים - צלמנו.
.
כבר מזמן
ילדנו הפעוטים, שחקו
בגן חצי ערומים
ומים זה על זה התיזו.
אך פתאום,
כך באמצע האביב.
פניי השמיים קדרו, בעבים כוסו
וממטרים מהם ירדו.
מי יודע-
מדוע כך באמצע האביב
השמיים בוכים?
האם טיפות הגשם כדמעות שמחה יהיו-
על אגמי התהום שמים נתמלאו?
או שמא,
גשמי זעף אלו, כבכי תמרורים יהיו -
על פרחי החיים שבאמצע האביב נשרפו?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|