לפנות בוקר... אחרי עוד לילה של סיוטים
19.5.2002

הלילה ירד על עולמי
שוכב במיטתי
מזיע ומתעורר בבהלה

אין מנוס כמו שאין שינה
הסיוטים כל לילה תוקפים
ובדיוק היכן שכואב

הם יודעים בדיוק היכן לתקוף
הם תוקפים לי את הלב
כל לילה מוצא עצמי מתעורר

נמצא בין עולם של מודע וחלום
והסיוטים מגיעים שוב..
אצל אנשים שמעולם לא היה להם
זהו חלום טוב ומרגיע

אך אצלי אלו הסיוטים הכי נוראיים
הראש עובד כל הזמן המחשבות מתרוצצות
והסיוטים מקיצים אותי משנתי הדלה כל לילה מחדש
הסיוטים הם על אהבה... אהבה שחמקה מבין אצבעותיי
הסיוטים שלי הם עלייך... הם חלומות נגוזים ועצובים
חלומות של תקוות שווא, של אשליות, ושל תסכול
אלו הם הסיוטים שלי....

אדם שלא הייתה מעולם אהובה
היה מוצא שלווה בחלומות עליה

הסיוטים מקיצים אותי משנתי
ואני מוצא עצמי עם עיניים דומעות מזיע
מתעשת, ויושב לכתוב...

נחמה יחידה יש לי
שאלו הסיוטים שלי ולא של אף אחד אחר