צעד. לאט. אין סיבה למהר. יש זמן. ואולי לא? אינך רוצה להגיע.
את מחפשת תירוץ. לדחות זאת. ולדחות. אך אינך רוצה אותו יותר.
יותר. חושבת על המילה. האם רצית אותו בכלל. נמאס לך לתהות. כמה
אפשר. את צריכה להחליט לפני. עוד צעד. לאט. עוד חמש דקות. בקצב
איטי, והוא יפגע. ולמה בעצם. זאת אשמתך? צעד. את קרובה. הנה,
כבר הגעת. צלצול בדלת. למה הכל הולך כל כך לאט? והוא פותח.
מקרב אליך את ראשו, ואת מתאהבת מחדש. רוצה להמשיך באשליה. את
נתונה לו, את בידיו. הוא מכחך את אפו בלחי שלך. את שונאת שהוא
עושה את זה - כי את כל כך אוהבת את זה. מקרב את פיו אל שלך.
ולמה בעצם. כתחילה, לא היית בטוחה אם את רוצה. אז רצית לנסות.
ומה קרה. הוא, הוא התאהב, ואת לא. את שונאת שזה קורה- כי הוא
אוהב את זה. נשיקה קלה על השפתיים. הוא נראה כל כך טוב. כל כך
מאושר. כל כך שלם. ואת לא. את מתאהבת בו כל פעם מחדש. אבל את
לא אוהבת אותו באמת ובתמים. למה הוא היה צריך להתאהב? הוא נושך
קלות את שפתייך התחתונה, ומנשק אותה לאחר מכן. את שונאת שהוא
עושה את זה - כי את כל כך אוהבת את זה. ולמה בעצם. את בוטחת בו
בכלל? הוא עולה אל חלל פיך. לשונו חודרת. ונמאס לך מאותו
הסיפור, נמאס לך לפגוע. לפגוע במעוניינים, לפגוע ברציניים,
לפגוע באוהבים. ואת לא מבינה את המשמעות? אהבה? לא חווית. או
אולי כן. ואינך יודעת. ועיניו נפתחות. והוא מתנתק ממך. הגיע
הזמן. "אני אוהבת אותך". יצא הפוך.