קם בבוקר, לא יודע בשביל מה. לא יודע בשביל מי.
הגוף שלך, הריח שלך, הטעם שלך - הם כולם עדיין כאן.
כולם פרט לנשמה.
היא במקום אחר, עולם אחר. עולם בו הכל קורה, הכל טוב, הכל יפה.

והלב?
כ"כ רוצה להגיע לאותו מקום בו החיים פשוטים יותר. למקום בו לא
ישקרו לך יותר, יעמידו פנים או יוכיחו לך עד כמה טיפש ועלוב
אתה באמת.
כבר שמעת שלמקום הזה אפשר להגיע בכמה דרכים, חלקן יצירתיות
להפליא.
כן, הדרך הקלה והפשוטה ביותר. הדרך של הפחדנים.
בעינייך מוות זה לא דבר רע, זה רק מה שגואל אותך מהסבל הנוכחי
ומעניק לך את התקווה שאולי שם יהיה טוב יותר, מה שפותר לך את
הבעיות בן רגע, כשאלוהים מחליט לא להתערב. זה אולי עולה לך
בדקה אחת של סבל, אבל לא יותר.
אז פתאום מאמצע שומקום, היא צצה. מספרת כמה החיים יפים וטובים,
גורמת לך להאמין באשליות. בסופו של דבר אתה מגלה כל פעם מחדש
איך הסוף מתעצם וכואב רק יותר ויותר. כן, האהבה. צצה למשך
חודשים, לעתים פחות, מנסה לתת תקווה קטנה אבל מנפצת את הכל
בתוך פחות משנייה.
בין לבין ההורים נפרדים, שונאים. החברים משחקים - פעם איתך,
פעם איתה. אה כן, אסור לשכוח את האחים שתמיד תרמו לזהות שלך.
לאנושיות שבך (כשהכאיבו לך).
אז אם הכל כ"כ ורוד, למה אתה עדיין קם בבוקר?..
הרי אף אחד לא ירגיש בחסרונך, נכון?
אתה כבר בטוח .. החלטת על מקום ושעה. כשכולם יצאו לבלות באותו
מועדון שפעם עשה לך טוב, עוד בימים שהיית מאבד את עצמך
למוסיקה.. ביום האזכרה שלך.
אז כשתגיע לשם .. תעשה לי טובה קטנה ותשלח מכתב. תנסה לעודד
אותי כפי שמעולם לא עודדו אותך. תגיד אם זה באמת כ"כ טוב, אם
זה היה שווה את כל הדרך ..
כי גם אני פה, סובלת ולא מתלוננת. לפעמים על סף יאוש .. אבל
אתה מכיר אותי, אני פחדנית. לעולם לא יהיה לי האומץ לקחת
ת'סכין.
תזכור ..
אני עוד פה.
אתה עוד יכול לעזור לי.
אם רק תרצה ..