מרחרח בחרא וכולם מוחאים כפיים. נשמע מוכר? בוודאי שלא. חרא
הוא בעיני המתבונן. אכן בעידן פוסט מודרניסטי שכזה, עיננו
נשואות הלאה אל המושיע הרוחני אשר יגאל אותנו מהשפל
האינטלקטואלי שבו אנו שרויים, הקץ לבאנליות, הגיע הזמן לחדש!
מחשבה מבורכת, אך הנה זקר את ראשו הגאון. אין ספק שמדובר
בגאון, כל התכונות הנדרשות אשר הולמות את הגאון העכשווי קיימות
בו. הדבר ה"אחר" הגיע, סוף כל סוף. בוודאי הבחנתם במילה אחר,
משמע שונה, אולי מיוחד? לא בהכרח. מסתבר שהגאון חכם בלילה.
מטפס על גבם של ענקים, עם נעלים גדולות כמו שלהם אין לו סיכוי,
אלא אם כן ישאיר את המוצר רק ישנה את הפירמה, מסתבר שזה עובד.
החרא מתקתק כדבש. תנו לי שבוע בכלא אלקטרז כשרק בנו את המקום,
ואני שותה את החומר הזה כמו מים. כנראה שכנות ירדה מרשימת
המכולת של היצירתיות ושכנתה ה"אחרת" המסוכנת תפסה פיקוד . יש
היחלקו עלי כמובן. אך לך תתווכח על טעם וריח.