אם תבקשי את פרחי המדבר,אבנה מגדלים בישימון          
עד שאגיע לגן האלוהים ואפזר את זרעי התקווה על
קרקע לוהטת אדמדמה.
אחכה ואאחוז בזרעים אלה
עד שיגדלו ויקחו אותנו למקום יפה.

כשתבקשי מחסה ממחנק, מחמת תמימותי אפול
ואתן לך מחבוא,לאדם כה מיואש ויגע
לאדם כה מעמיד פנים שכבש את ליבי.
אם תרצי את זרי הקוצים אסע לשדות מלחמה
ואחתך ביידי בדרך אל אהבתך,
אגיש לך את הזר עם כתמי דם כנחמה לעצמי ולך
ועל המצור המטושטש בעיניי, שיצרת על ליבי.

כשתרצי את זרי הרקפות אאחוז
בזרעי התקווה החלו לנבוט,
אעלה על הרים איתנים ואקטוף
את מחילתך בין הנקיקים.
הוי עלינו ועל גורלנו ועל רצונך לרקפת כפופה
הוי עלי ועלייך ועל התהום שבנינו ועל מלכודכת הורדים
אשר כבשה את ליבי בעליה האדומים המפתים
בעוד קוציה חודרים אל נפשי.

עתידנו ברור כמספר החולות, רעוע ותלול,
כמו זרי הקוצים אנו נשרטים על ידי אהבתנו
ונשברים אל שני אנשים רחוקים
אולי ורד יפה את שקוציו מתעללים בי,
אך זרי התקווה כבר כמעט נובלים ואולי
תנתן לי ישועת אלוהים וזר אהבה יצמח מן אדמה שוממת,
הזר המושלם.