שומעת אותך יקירי, שומעת את ההתחבטויות, את ההתלבטויות ונזכרת.

נזכרת בכאב, כי גם אני הייתי שם.. באותו מקום בדיוק..
חווה את מה שאהובתך חווה, ומבינה אותה. כל כך מבינה.
את ה"בום" הזה שמגיע בבת אחת. בלי אזהרה. נותן מכת חשמל בגוף-
ואי אפשר להתגונן. ההתחלה, הדרך שנראית לכאורה כל כך בטוחה,
כל כך סתמית.. כי מה כבר יכול לקרות? הרי זה מקסם שווא,
תמיד אפשר לכבות את המחשב- לא??.. אז זהו - שלא.
כי הקסם כל כך חזק. כל כך מוחשי. היא מרגישה בת שש עשרה שוב.
רגשות שחשבה שלא שייכים לה, שכבר לא האמינה שיהיו בה, התחושות
שפורצות פתאום..
הדם שזורם לה מהר בגוף,הלב שפועם כמו משוגע, הטלטלה שגרמת
לנפשה..
והיא נסחפה איתך ביחד, בסחרחרה. סחרחרה של החיים..
יש כאלה יקראו לזה טיסה, יש כאלה יקראו לזה נסיעה, אבל השם לא
משנה,
זה תופס אותך בבת אחת. שואב את כל כוחותיך ממך, ואתם נשארים
בלי נשימה.. נסחפים..
ואז היא מתחילה לפחד. אומרת - רגע. רגע. רגעעעעע - תעצור
יקירי. תעצור..
אני בעצם לא התכוונתי לזה.. והולכת. היא באמת לא התכוונה שזה
מה שיקרה.
והיא בטוחה ויודעת שעשתה את הצעד הנכון.

זה בדרך כלל, לוקח יומיים או שלושה.
הנשמה שמתרוקנת. השממון שבלב. הגוף שכואב, הנפש שזועקת אליך..


ואז השדים מתעוררים. הם שלושה בדרך כלל, קופצים מהבקבוק.
הראשון אומר לה - מה? ילדים-עבודה-בית ? זהו? אלה החיים?!
והשני בקול רם יותר - מה קרה? את יותר טובה מכולם? אסור לך?!
והשלישי בשקט מקפיא שואל - את לא חושבת שמגיע לך??
לא חושבת שהגיע הזמן שלך לאושר אמיתי??
והיא בכעס - מחזירה אותם במהירות בחזרה פנימה. לא רוצה לשמוע
אותם.
אבל הם כל הזמן קופצים החוצה שוב - הם יודעים את מלאכתם היטב.
ולא מפסיקים להטריד אותה בשאלות שלהם, והשלישי הוא הכי גרוע.
מתחיל לצעוק הטיפש בקולי קולות - לעיתים נדמה לה שגם אנשים
אחרים שומעים את הקולות..
את לא חושבת שמגיע לך????????????

ומגיע הלילה, והיא יודעת שאתה שם, כל כך קרוב, בחדר עבודה,
מחכה לה,
והיא לא עומדת בפיתוי וחוזרת.
ואתה - מקבל אותה כמו שאתם רק יודעים. בחיבוק חם- ואהבה
לוהטת.
והיא יודעת שחזרה למקום הנכון.
ואתם שוב על הסחרחרה.. עולים בעליות, שואטים במדרון ,טסים
בשמים,
עפים, עפים, עפים.. וכשהיא סוגרת את המחשב, וחוזרת למיטה,
ההוא, ששוכב לצידה, נצמד אליה והיא מתמסרת..
מתמסרת כמו שלא התמסרה מעולם.. והכי גרוע, כשעיניה עצומות, אתה
שם. איתה. והיא נושכת את השפתיים. חזק. כדי לא להתבלבל
בשמות..

ובבוקר יוצאים האחים של השדים השחורים - הלבנים.
והראשון אומר לה - תתביישי לך. אלה הם החיים האמיתים .
ילדים-עבודה-בית.
והשני - תגידי, מה קורה לך? את נורמאלית? לאיפה את לוקחת את
עצמך?
תראי מי שוכב לידך בלילה. האמיתי. הוא לא בודק אותך.
נותן לך את החופש שלך - ותראי איך ניצלת אותו..
והשלישי - הכי גרוע גם בשלישיה הזאת - אומר לה -
האושר פה. מולך. בכף ידך. תפתחי את העיניים..
והיא - מה תעשה היא?? למי תקשיב??

לזאת שבסחרחרה - שהיתה כבויה כל כך הרבה זמן, ועכשיו בבת אחת -
חיה.
חיה בכל גופה. מרגישה. שרוצה לנגוס בחיים בביסים גדולים,
שמרגישה שעכשיו זה הזמן שלה, ונהנית מהאש שמאירה את הסחרחרה?

או לזו שלא נותנת לה מנוח גם כשהיא על הסחרחרה -
זו שההגיון והפרקטיות הם אבני דרך לרגליה.
והאש שמאירה את הסחרחרה, מאיימת לשרוף אותה..

ששואלת אותה, ולא מפסיקה לשאול - לאן יקירתי?? לאן את לוקחת את
עצמך??

אז תגיד אתה - למי היא תקשיב, יקירי - למי??!!