אני גמרתי שם. צומת הצ'ק פוסט. בפניה שמאלה ממערב לצפון.
המשאית שהובילה חצץ מהמחצבה בבת שלמה לחיפה פשוט דרסה אותי.
הרופאים קבעו את המוות שלי במקום. לא היה לי סיכוי לשרוד. וכל
זה אחרי שהוצאתי מאה אלף שקל על האוטו עם הכי הרבה הגנה וכלובי
מגן ושאר שטויות. הכל בולשיט. לא כמו פה. פה הכל אמיתי. פה
החברים אמיתיים. אחד גמר בקפיצה מהגג של הסינרמה, אחד גמר בדום
לב, אחד גמר מסרטן. סיבות רציניות. לא סתם. שום דבר פה זה לא
סתם. הכל אמיתי. אפילו הבית שלי פה יותר מוצלח מהשני חדרים שלי
בפלורנטין. איך מגיעים לפה, למקום האמיתי? כשאתה מגיע לפה, אתה
יוצא מהמעלית, ומולך יש דלפק, עם מן מזכירה כוסית כזאת, מהסוג
שמחניף. והיא בודקת איזה מקום הכי מתאים לך. כדי שתרגיש חשוב.
כדי שתרגיש אמיתי. היא מצאה לי פנטקוטג' בשכונה טובה בעיר.
והיא גם נתנה לי במתנה מכונית "גולף", עם תיבה אוטומטית, כדי
שאני לא ארגיש חרא עם זה שאני פה, במקום האמיתי. וכולם פה
שמחים, ומאושרים, ואין דאגות או מלחמות. פה זה המקום האמיתי,
שיש בו רק שמחה ואושר, וכל המערכות יחסים הולכות טיפ-טופ. ואם
יש קושי קטן אפילו - ישר הולכים לכוסית מהקבלה, והיא דואגת לך.
אבל איזה דאגות כבר יש? מקסימום שהגולף החדשה התחממה, או שצריך
להחליף לה את המנגנון של החלונות חשמל. לא יותר. פה זה המקום
האמיתי. לפה, כולם שואפים להגיע בסוף. אבל יש פה כמה שהגיעו
עוד קצת לפניו. כמוני. כאלה שגמרו בקפיצה מהסינרמה. כאלה שגמרו
בדום לב. כאלה שגמרו בסרטן או במחלות סופניות. אנשים אמיתיים,
שגרים פה, במקום האמיתי. והם לא יכולים לחזור לעולם הרגיל. כי
פה, זה גן עדן. פה זה המקום האמיתי.