פנים. דירת יובל וזוהר. לילה.

מטבח. על השולחן מונח בגט ולידו קופסת טונה. זוהר (23) ויובל
(22) יושבות, שותות קפה ומעשנות, נראות מצועפות. יובל לבושה
בחצאית וז'קט ולידה מונח תיק. זוהר לובשת מכנסי טרנינג מהוהים
וגופיה ארוכה עם פתח רחב. כתף אחת שלה חשופה.

יובל :לא התכוונתי להעיר אותך, פשוט נורא הייתי צריכה לדבר...

זוהר: שטויות. סתם נרדמתי. דווקא רציתי לקום כשתבואי. נפרדנו
ל- 3 שעות וכבר התגעגעתי.

יובל מחייכת בעייפות.

זוהר :הגיע חשבון חשמל ענק. נחשי כמה.

יובל: (בעצבנות עייפה ) נו, לא יודעת.

זוהר :יובלי, מה קורה ?

יובל :נו, כמה החשמל ?

זוהר: 600 שקל. מה זה יכול להיות ? תגידי, את ישנה עם תנור ?

יובל: כן, אבל רדיאטור, והוא מכבה את עצמו אחרי כמה זמן. זה
בטח הבוילר שדולק כל היום.

זוהר: תגידי לי, אולי תמצאי לך כבר רדיאטור אנושי ? נראה לי
שזה יהיה יותר זול.

יובל עושה פרצוף של "מצחיק מאד". זוהר מחזירה לה.

זוהר: האמת שאני כבר ממש שונאת ללכת אתך ברחוב. כל הזמן
מתחילים אתך וממני מתעלמים. אני לא מצליחה לשכוח את החתיך ההוא
עם הכלב.

יובל: איזה ?

זוהר: שביקש סיגריה, כשיצאנו מהסטודיו.

יובל : אה. בכלל לא משהו. סתם שעיר. אני בכלל כבר הפסקתי לחפש.
כולם אותו דבר...

זוהר: כן. (שקט) ניב הגיע לי היום עד כאן.

היא מניפה את ידה לפני ראשה, מוציאה את הבאגט משקיתו חותכת
ומתחילה להכין שני סנדוויצ'ים.

זוהר: הוא כל כך מזלזל בזמן האחרון.

היא חותכת את הבאגט לחצי ופורסת את שני החצאים בתנועות חזקות.

זוהר: בנאדם ! אנחנו שבוע לפני ההופעה, אז CUT THE BOOLSHIT.
הוא והאגו הנפוח שלו.

יובל חסרת מנוחה ולא כל כך מקשיבה לזוהר, שעסוקה בסנדוויצ'ים
ולא שמה לב. זוהר מניחה מעט טונה על הסכין, מורחת בקפידה על
הבאגט שכבות דקות, ומחקה אותו.

זוהר:  "אני יודע שאתם מאוד תתגעגעו אלי אבל לי נמאס. SORY.
אתם לא מקשיבים לי. אתם לא משקיעים מספיק..." וכל ההערות שלו.
ואיך כולם עושים לו כן עם הראש. אני משתגעת מזה. דווקא, אני
מסתכלת לו בעיניים כשהוא מחפש את ההסכמה אצל כולם.  הוא פשוט
כוראוגרף גרוע.

יובל מרימה את ראשה.

יובל: אבל יש בחלק מהדברים שהוא אומר...

זוהר עוזבת את הסנדוויץ' ומדברת עם שתי הידיים כשביד אחת
הסכין.

זוהר: לא ! אני לא רוצה אפילו לשמוע את זה !

יובל: לא, התכוונתי שאת לא צריכה..

זוהר: כן, כן, אני יודעת. להתעלם. אבל נמאס לי כבר. אני מתה
כבר שכל התקופה הזאת תיגמר. כבר אין לי חשק בכלל להופיע. אני
כבר סתם רוקדת מכאנית. בלי חשק.

יובל: מה סתם. את נפלאה. את הכי מוכשרת בעולם !

זוהר מחייכת בביישנות.

זוהר: די, תפסיקי. (שקט) מזל שיש לי אותך.
(בקול עבה כמו שמדברים לילדה קטנה) בואי, חמודה.

זוהר מושיטה ליובל יד ורוכנת לנשק אותה על הלחי. עיניה של יובל
נוצצות והיא עוצמת אותן, עוצרת את נשימתה ומפנה את פיה הרוטט
מעט לכיוון פיה המתקרב של זוהר. זוהר לא מספיקה לעצור, שפתיהם
נוגעות, וזוהר נרתעת לאחור ומחייכת חיוך נבוך.

זוהר: מה קרה לך, מפגרת ?

יובל פותחת את עיניה ומסתכלת לכיוון זוהר בכעס שמש מיד מפניה.
פיה נפער מעט והיא מפנה את מבטה מטה, עיניה מתרוצצות. מבטה
המחייך של זוהר מתחלף לאט במבט בוחן.

זוהר: יובל ?

היא נוגעת בידה בכתפה של יובל. יובל קופאת. זוהר מחזירה את ידה
ומשלבת את ידיה בחוזקה. היא מדליקה לעצמה סיגריה מנסה להסתכל
לכיוון יובל אבל לא מצליחה. היא קמה, לוקחת את הכוסות לכיור
ומתחילה לשטוף כלים עם הגב ליובל. עוברת דקות של שקט ורעש של
כלים נשטפים.

יובל: (בשקט, חצי נבלע) אני אוהבת אותך

זוהר קופאת. המים זורמים.

יובל: (בקול מעט יותר ברור) אני אוהבת אותך

זוהר סוגרת את המים ומסתובבת. היא לא מנגבת את ידיה שמונחות על
השיש,  ומטפטפת מעט מים וסבון על הריצפה. היא מביטה למטה. מבטה
מהורהר. שקט.
ואז עיניה הופכות ממאומצות למחייכות והיא מסתכלת על יובל,
ניגשת אליה ורוכנת עליה, בטנה על כתפה של יובל, ידיה מחבקות את
גבה של יובל, נוגעות במתניה, סנטרה נוגע בגבה של יובל. יובל
מחבקת אותה לאט וברכות.

יובל: את מרטיבה אותי.