תזונה בלתי מבוקרת, לילות חסרי שינה, הברזות בלתי פוסקות מבית
ספר, התכוננות לא יעילה למבחנים, חוסר יכולת להתרכז,  שעמום,
בעיות במציאת מקומי עם קבוצת אנשים, בקרים עייפים, שיער שרוף,
אובססיה נוראית שרק גדלה ומתעצמת לאוכל, ומחשבות אנוכיות מקצה
לקצה, חיי אינם ברורים לי כעת.
אולי פעם המשפט "היא משיגה כל מה שהיא רוצה" היה נכון לגבי,
וגם אז, זה היה רק למראית עין. רוב הזמן אני מנסה לזרום ולעשות
כמיטב יכולתי בתוך המסלול המסועף והמבולגן הזה שבחרתי לי בתור
חיים.
אז אני מתוחכמת, או בעצם ממש פשטנית וטיפשית? חלשה או בעלת
שליטה עצמית מדהימה?
דבר אינו ברור לי, ועד כמה שזה צפוי ואולי אפילו קצת מאוס אני
מייחסת את כל השגעון הספק זמני ספק לא הזה לגיל המטורף הזה בו
אני נמצאת, שבו כביכול מתעצבת האישיות או האופי של הבנאדם.
אוכל גורם לי לאושר? לא? אם לא, אז מדוע קיימת בי התאווה הבלתי
פוסקת הזו לאכול, לאכול בכמויות, ולא רק זה, אני גם נהנית
מאוכל ומפנטזת עליו ללא הפסקה.
בתקופה האחרונה, כמעט הכל אצלי סובב סביב אוכל, מושג זה אינו
מש מראשי, ואני חושבת שאני צריכה לשנות את זה, אני לא יודעת
איך, אבל ברגעי חשבון נפש כגון אלו, אני חושבת לעצמי על
התדירות בה אני מתעסקת באוכל או מדברת על אוכל או על המשקל
שלי, ומגיעה למסקנה, לגמרי לבדי, שזה לגמרי חולני.
ומאיפה נובעת האובססיה הזו לאכול? מדוע כל כך כיף לי לאכול?
מדוע אוכל משפר לי את ההרגשה או מספק לי עיסוק לרגעי שעמום,
ולא שחסר לי מה לעשות, אני פשוט בוחרת שלא לעשות את מה שלא בא
לי לעשות.
אולי כמו שאני יכולה לגרום לעצמי (באיזשהו מקום) לאהוב
מתמטיקה, אני יכולה לגרום לעצמי לשכוח מאוכל??
האם נפשו של האדם, או, אם לדייק, נפשי שלי וגופי שלי, מסוגלים
להסתדר בלי פעילות בלתי פוסקת באיזור הלסת והחניכיים?
האם אמא שלי ואחותי הגדולה הן אלו שהכניסו לי את הדיבוק בכל
הקשור לנושא? אין ספק שהיה להן חלק לא קטן בעניין, אחרי הכל
דברים מסוג זה לא צצים מהאוויר... אין ספק שגם לי יש חלק לא
מבוטל באובססיה, שכן היא בראש ובראשונה בתוך הראש הפרטי שלי,
זורמת לה בין הבזקי החשמל הקטנים שאנו מכנים מחשבות, מפריעה
לכל מחשבה הגיונית.
עלי לעשות ניסוי מחשבתי מתועד, כמו שקראתי בספר על ניטשה וד"ר
ברויר, כן, אני אעשה ניסוי מחשבתי, כרגע אני מאוד מפקפקת
בסיכויי ההצלחה של ניסוי כגון זה, אך לא, פקפוק בעצמי מביא
לכשלון, אני צריכה להאמין במטרה הנשגבת שלי (רזון!!), ומעתה,
כל פעם שתעלה בראשי מחשבה על אוכל אני אחשוב על נושא אחר, יעיל
יותר.
ובכן, מה יכול להיות יותר יעיל ומועיל מאוכל?
מעתה, בכל פעם שארצה אוכל, אני אקרא את העיתון היומי!! גם אלמד
ככה על עניינים שברומו של עולם, אדע יותר פרטים על המלחמה
הנוראית השוררת בארצנו, ארחיב את אופקיי, וגם לבטח אהיה יותר
רזה.
התשוקה הנוראית לאוכל צריכה להפוך לתאווה ללמוד ולדעת דברים
שנוסחו בידי גדולים וחכמים ממני על נושאים נשגבים וחשובים הרבה
יותר ממני ומהעול םהקטן והסוציומתי שלי.
יופי! זה נשמע לי רעיון מבטיח, אני הולכת לממש אותו כבר עכשיו
עם כוס קולה (דיאט, אני באמת צמאה...) ועיתון.