[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כל הזמן יש עלי לחץ
החברים רוצים שאני יעשה חיקויים
או מצפים ממני לעזור ולהקשיב
החברה מצפה ממני לאהוב אותה לעד, תמיד לעמוד לצידה
והכי גרוע להראות לה את אהבתי במתנות
בגלל זה היא המציאה כל מני תאריכים לחגיגה-
ביום שנפגשנו,
ביום שנפרדתי מהאקסית שלי
ביום של הנשיקה הראשונה.
ועוד כל מני...
אפילו ההורים שלי מפעילים עלי לחץ
הם רוצים שאני לא ייצא מהבית כדי שאני לא ייפגע
וכמובן שאני ילמד וילמד וילמד.
הם גם דורשים שאני יחשוב יותר על העתיד מאשר על ההווה (אבל הם
לא מודעים לזה).
אני מוקף בלחץ
ורק מבקש יציאה
יציאה מו שהיתה לי פעם:
פעם כל כמה זמן נהגתי ללכת לבית הקברות של הקיבוץ
סתם לשבת שם
לחשוב...
זה הוציא אותי מכל הלחץ.
היום זה כבר לא עובד
אני בגדתי בבית הקברות
כשחברה שלי לשעבר בגדה בי לקחתי את השרשרת שהיא הביאה לי לבית
הקברות
והפעם עשיתי מעשה שלא חזר על עצמו- קברתי את השרשרת.
אך מטיפשותי הרבה סלחתי לילדה והוצאתי את השרשרת מהאדמה.
ברגע ליצאתי מבית הקברות הרגשתי שפתאום רוח עזבה אותי
אני לא אהבתי את ההרגשה הזאת.
שבועיים לאחר מכן עזבתי את חברה שלי.
אחרי כמה זמן
הלחץ המשיך להשפיע עלי
אז הלכתי לבית הקברות
וכשנכנסתי לשם הרגשתי ריקנות, ההרגשה הזאת הפחידה אותי.
ואז הכל היכה בי, הבנתי למה הבית קברות לא עוזר לי עוד:
אני בגדתי בבית קברות!
אני העלתי נשמה שמקומה היה בקבר
הרגשתי מיואש
לא ידעתי מה לעשות. החלטתי לנסות את הדבר הכי נואש שחשבתי
עליו
התחלתי לצעוק, או יותר נכון- לזעוק:
"אני יודע שטעיתי, אני יודע שאני לא ראוי לכך,
אבל אני אימצתי אותך בליבי. אתה היית הרכוש הכי יקר לי.
אף אחד לא ידע אלייך. אתה לא מבין שאני זה שמקשר בינך לבין
החיים
אני המוצא שלך
בבקשה תנסה לסלוח
אני אבוד" נפלתי עם הבירכיים על הקבר של מנחם מנימו והמשכתי
להתפלל למחילה "אתה יודע שזה היה רגע של אי חשיבה, יותר מדי
לחץ
אף אחד לא היה מחזיק מעמד במצב כזה" ואז הבנתי.
אני לא סתם מישהו, יש לי את כח להבין את כולם, גם את המתים!
"רק עכשיו הבנתי, לא הייתי מודע לכך הזה שלי. אני לא עמדתי
במבחן."
חיכיתי חמש שניות ואז הגיעו התנים מהשדות. אני לא זזתי מבית
הקברות. חשבתי אולי זה היה עוד מבחן, אולי הם נותנים לי
הזדמנות שניה. הברחתי במו ידי את התנים. חיוך עלה על פני
הסתובבתי והתבוננתי בקברים. והריקנות עדיין היתה שם.
הבנתי שאין לי עוד סיכוי.
ישר יצאתי מבית הקברות, ואף פעם לא חזרתי לשם שוב.
נכשלתי במבחן, ולכן עלי להמשיך לחיות את חיי עם כל הלחץ
שבעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הפולני והפולני
בסטרט אפ הם
אותו אדם????

אחד לא מעודכן


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/5/02 20:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דיאבל ו. סקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה