פיצוץ אדיר נשמע ברחבי הג'ונגל, היה זה מוקש נגד טנקים שהתפוצץ
תחת רגלו של סמל אדוארד צ'רץ', "אד! אאאאד!" צעק טוראי גרלנד
"חייל נפגע, חייל נפגע!" צעק אל שאר הפלוגה, "אד, אתה בסדר?
אוה אלוהים" הוא נרתע למראה הזוועה, חלקי גופתו של אדוארד היו
מפוזרים בהיקף של עשרות מטרים ממרכז הפיצוץ. "אוה אד" נאנח
גרלנד, כשהוא מרים מקרקע הג'ונגל הלחה את פיסת הבד שהייתה פעם
דרגת  הסמל על מדיו של אדוארד, לפתע רחש בין השיחים, גופו של
גרלנד נדרך "עצור, הזדהה, או שאני יורה!" צעק כשהוא מכוון את
רובה הסער שלו לכיוון הרחש, "מה לעזאזל?" שאל בהפתעה כשאל מול
עיניו הופיע לא אחר מאשר אד.
"אד?! מה? איך? מי?" שאל בבלבול, "תודה לאל אתה חי!" קרא בשמחה
לאחר שהתאושש "חשבתי שזה היית אתה" אמר בהקלה בעודו מצביע על
מה שהיה פעם גוף אנושי, "זה באמת הייתי אני" ענה אד, גרלנד
נבהל מקולו של אד, שפתיו של אד נעו אך קולו כאילו הושהה והגיע
לאזניו רק מספר שניות אחרי שנהגה.
"מה אתה מנסה לומר לי? שאתה רוח?" שאל בתקווה שהתשובה תהיה
שלילית,
"כן" ענה אד, "אז איך אני יכול לראות אותך?"
"כל שאני יודע הוא  שאני כאן בגלל סיבה מסוימת, מעין עניין לא
סגור, ועד שאסיים את משימתי כאן לא אוכל לעבור הלאה" "מה אתה
צריך לעשות?" שאל גרלנד בהיסוס, הוא עוד לא התרגל למחשבה שהוא
מדבר עם אדם מת.

הפלוגה כבר מזמן התפנתה לבסיס בהנחה שגרלנד וצ'רץ' הם קורבנות
נוספים במלחמה, כמו עשרות חיילים אחרים מאותו הגדוד.
גרלנד עוד ישב המום כאשר אד הסביר לו מה עליו לעשות "אתה יכול
לראות אותי כי רק אתה יכול לעזור לי" אמר באותו קול מושהה
"כן, הכל, אחרי כל מה שעשית למעני"
"אני צריך למצוא את אחי, הוא היה בגדוד שפלש אל הכפר בלילה
שעבר, ומאז נעלמו עקבותיו, צריך להוציא אותו משטח האויב למקום
בטוח"
"תוכל למצוא אותו?" שאל גרלנד
"אני אמצא אותו אבל רק אתה תוכל להוציא אותו משם" אמר אד
והתנדף אל תוך הג'ונגל.

הלילה נפל על הג'ונגל כשמיכה שחורה גרלנד זחל לכיוון מערה קטנה
שבה התכוון לישון, אך אד הופיע לפתע "מצאתי אותו! הוא שוכב
פצוע כארבעה מילים מכאן. כנראה שחשבו אותו למת, הוא באמת לא
נראה טוב, צריך להוציא אותו עכשיו!"
גרלנד רטן אך קם על רגליו והחל עוקב אחר אד.
אד ריחף במהירות דרך הצמחיה העבותה וגרלנד בקושי עמד בקצב הוא
נשרט מהקוצים ונתקל באבנים חדות, "אד חכה" צעק, ופתאום, ירייה,
גרלנד צנח לקרקע אוחז בכתפו, הכדור יצא דרך גבו, גרלנד קרע קטע
מחולצתו וקשר אותו מעל איזור הפצע כדי לעצור את הדימום,
"גרלנד אתה בסדר?" שאל אד "אני אחיה, תתכופף הוא יירה בך!" אמר
מתוך אינסטינקט לפני שהבין את האבסורד בדבריו "אתה רואה אותו?"
שאל גרלנד "כן" ענה אד
"אני ארים את הרובה אתה תסתכל דרך הכוונות ותכוון אותי אל
הצלף"
"בסדר, מוכן?" "כן" גרלנד הרים את הרובה אל מעל הסלע הגדול
שמאחוריו הסתתר "אינץ' אחד ימינה, שניים למעלה, אש!"
הרובה ירה צרור קצר שאחריו השתרר שקט, 'דממת מוות' חשב גרלנד
"הוא מת?"
"כן, הבן זונה מלוכסן העיניים הזה מת, שלושה כדורים בראש,
מעולם לא ראיתי מקבץ יפה יותר"
"היי זו הייתה עבודת צוות" ענה גרלנד "בוא אנחנו לא רחוקים"
אמר אד.

"הנה הוא!" צעק אד
גרלנד רכן אל עבר הגוף האנושי שנראה חסר חיים "ג'ייק?, ג'ייקוב
קדימה תתעורר"
ג'ייקוב הרים את ראשו באיטיות "אד? זה אתה?" שאל, מטושטש
מאיבוד דם
"לא זה אני, גרלנד"
"גרלנד, אין לך מושג כמה טוב לראות אותך" אמר כשפתח את עיניו.
"אתה יכול ללכת?"
"כן, אבל אני צריך קצת עזרה"
גרלנד ליפף את ידו סביב ג'ייק ועזר לו לקום.
"איך מצאת אותי?"
"עם קצת הדרכה מאחיך"
"איפה הוא?"
"זה סיפור שאני לא חושב שתהיה מוכן לשמוע עכשיו"
"אתה מתכוון שהוא מת?"
גרלנד הרכין את ראשו "כן" ענה חלושות ונאנח
ג'ייק השתתק. "בוא נמשיך צריך להחזיר אותך לפלוגה, לטיפול
רפואי, אתה במצב דיי גרוע"
"כן, ואני מרגיש בהתאם" אמר בגיחוך, וכמעט שנחנק מהדם שעלה
בגרונו.
"גרלנד! תתכופף!" צעק לפתע אד.
גרלנד צנח לקרקע מגונן בגופו על ג'ייק. "מה קורה?"
"סיירים!"
"גרלנד, אל מי אתה מדבר?"
"זה לא משנה עכשיו, רק תשכב ואל תשמיע רחש!"
הסיירים עברו ממש מעליהם. אד ריכז את כל כוחו כדי להרים אבן
גדולה והוא זרק אותה הרחק ממקומם של אחיו וגרלנד, זה עבד,
הסיירים החלו לרוץ לכיוון הרעש, מאפשרים לגרלנד וג'ייק להתחמק
בחסות החשכה.
הלילה היה לח במיוחד וערפל כבד כיסה את הג'ונגל, אד הופיע
פתאום מבין העצים
"ראיתי את המחנה!" אמר בהתרגשות
"לאיזה כיוון?" שאל גרלנד
"אל מי אתה מדבר כל הזמן?"
גרלנד התעלם מהשאלה "אד, לאיזה כיוון ללכת?"
אד היה חנוק מדמעות, הוא ידע שאחיו לא יכול לשמוע או לראות
אותו.
"בוא" זה כל מה שהצליח להוציא.
גרלנד עקב אחרי אד במהירות, ואז בין העצים הוא ראה אור
"זאת מדורה!" אמר בשמחה "ג'ייק, תראה הגענו"
ג'ייק הרים את ראשו ונדהם לראות את אד עומד מולו
"א-אד?!" שאל  אמר בטון מבולבל
"אתה, רואה אותי?"
"כן, חשבתי שאתה מת" אמר מביט על גרלנד בפליאה
"אני באמת מת אחי היקר, אוה, אני כל כך שמח שאתה בטוח עכשיו.
תודה לך גרלנד" אמר והצדיע, גרלנד וג'ייק הצדיעו בחזרה, הערפל
נמוג לפתע ושמי הלילה נתגלו בין צמרות העצים.
ואז אד החל להתמוגג, והפך לאלפי נקודות מאירות בצהוב, תחילה,
ואחר בירוק וכחול,ולבסוף בלבן בעוד הן עולות מעלה כלפי השמיים
זרועי הכוכבים, מתפזרות ביניהם.
גרלנד וג'ייק עמדו מהופנטים מהמחזה "תודה לך אחי" אמר ג'ייק.
"אני אזכור אותך תמיד" אמר גרלנד עדיין מצדיע, לכיוון הכוכבים,
בידו הפנוייה החזיק את דרגת הסמל של אד.
"היי! אתם בסדר?" שאל אחד החיילים שבאו לבדוק את מקור הרעש.
"כן, אנחנו בסדר" ענו שניהם בחיוך קל "פשוט בסדר".