הוא שכב חולה במיטה, מצונן ומסכן. בדרך כלל הוא היה בריא כמו
שור, אבל לא היום. כבר בערב אתמול הוא הרגיש את ההרגשה הזו של
לפני-מחלה. ובאמת כשקם בבוקר הרגיש רע כל כך שאפילו לא בדק את
החום. הוא ידע שהולך להיות יום קשה, וקיווה להעביר אותו בשקט
ובמנוחה, והוא טעה מאד.

היום היה יום שישי, התחלת סוף השבוע. הוא עשה חשבון מהיר ושלח
את אשתו והילדים לבלות את סוף השבוע אצל הוריו - הרי אין טעם
שידבקו כולם ממנו. לאחר מכן עשה לעצמו תה וחזר למיטה. הוא ניסה
לקרוא אבל לא הצליח להתרכז. לפעמים זה היה עובר תוך יום אחד -
יום מרוכז, מעצבן ומרגיז, אבל יום אחד. לפעמים זה היה לוקח כמה
ימים, אבל בדרך כלל הוא היה יכול לעשות משהו ברובם, ולא סתם
שכיבה חסרת תוחלת כמו עכשיו. הוא קיווה שזה מהסוג הראשון,
האינטנסיבי.

כל היום הוא שכב חסר מעש, מסתובב מצד לצד, מכין לעצמו תה,
מדליק טלויזיה, מזפזפ, סוגר, ישן קצת, מתעורר, מכין עוד תה,
ישן עוד קצת. את הטלפון ניתק, ואת הסלולרי כיבה. כך הצליח בועז
לעבור את היום יחסית במנוחה, והגיע אל הרגע הגורלי ההוא בלילה,
כשהוא ערני לגמרי.

בהתחלה הוא שמע קולות חלשים ליד הדלת. אחר כך את ידית הדלת
נעה. יכול להיות שרותי חזרה הביתה? אולי נשבר לה מההורים שלו,
או שהיא באה קצת לפנק אותו, בלי הילדים? הוא הסתכל בשעון, וראה
שהשעה שלוש בבוקר. זו לא רותי.

בועז היה עכשיו קשוב וערני מתמיד, והלילה חידד את הקולות. הגנב
הצליח לפתוח את הדלת והיה עכשיו בסלון. כעבור רגע, במטבח, ומיד
בחזרה בסלון. מחשבה התגבשה בראשו של בועז: הגנב הזה מחפש משהו
מסויים, והוא רק בדק שאין בסלון ובמטבח אנשים. הוא התכסה בשקט
בשמיכה, והשאיר חרך לעיניים. יד ימין מתחת לכר, מגביהה מעט את
הראש, מקלה על הראיה.

הגנב יצא מהסלון ונכנס לשדה הראיה של בועז, תוך שהוא מביט לעבר
הצד השני. מופתע, בועז הביט בצללית של חייל, עם אפוד, ורובה.
לאיטה גברה בראשו ההכרה שהגנב הזה הוא מחבל. מחבל שמחופש
לחייל, אבל מחבל. כשישאלו אותו אחר כך איך ידע שזה מחבל, יאמר:
איזה חייל יחדור בשלוש בבוקר לדירה עם ביגוד צבאי מלא?

גם להפתעתו של המחבל, בועז שלף את האקדח מתחת לכר, דרך, וירה.
המחבל המופתע נע לאחור כאילו קיבל מכה, ונפל. בועז שקל לירות
שוב, אבל לא היה טעם. המחבל היה מת בעליל.

הדקות הבאות נראו לבועז כמו סרט אילם במהירות גבוהה. שכנים
נכנסו, באו למיטה, שאלו שאלות; הוא ענה כמיטב יכולתו. אחר כך
היו עוד שאלות, הפעם מכמה אנשים במדים. הגיע גם איזשהו רופא,
בחלוק לבן, שמדד כל מיני דברים והלך. אחר כך הגיעו רותי ואבא
שלו, והיו עוד שאלות. ואז הוא נרדם.

למחרת בא מישהו מהטלוויזיה לראיין אותו. לא, שלא יצא מהמיטה,
יותר טוב ככה. רותי החליפה לו את השמיכה וסילקה את כל ניירות
הטישו מסביב. יחד עם האיש מהטלוויזיה באה חבורה שלמה שהציבה
פנסים ומיקרופונים ומצלמה. הראיון לקח חצי שעה, ושאלו אותו אם
יש לו הכשרה מיוחדת באקדח. לא, אין לו הכשרה מיוחדת, רק
המטווחים הרגילים, החד-שנתיים, אלה שהחוק מחייב. אז איך פגעת
בו? הוא עמד ממש שם, איפה שרותי עומדת עכשיו, זה מאד קרוב. לא,
לא טוב; הצופים לא רואים את רותי; תגיד מרחק. עשרה מטרים. לא,
תחזור מהתחלה על התשובה. טוב, הוא עמד עשרה מטרים ממני, זה מאד
קרוב, יריה קלה.

בטלוויזיה בערב הראו אותו לא מגולח, יושב באמצע מיטה מבולגנת,
למשך דקה וחצי על השעון. בטלוויזיה הוא אמר: אני עושה מטווחים,
הוא חדר לי לדירה, עמד עשרה מטרים ממני, יריה קלה. אם רק היה
מוסיף "אז גמרתי אותו" הוא היה נשמע לעצמו כמו ברוס ויליס.

אחר כך אמרו שהיה גם מחבל שני, שדווקא הצליח לחדור לדירה אחרת
בבניין סמוך ולהרוג משפחה שלמה, ילד ושני הוריו. המחבל הזה
הצליח לברוח.

אחרי הצהריים התקשרו מידיעות ושאלו אם אפשר לראיין אותו למוסף
של סוף השבוע הקרוב. תגידי שאני חולה. הם אומרים שהם יודעים;
הם יבואו לכאן.

גם מהרדיו התקשרו לראיין אותו. הם אמרו: אתה בטח יוצא סיירת.
לא, אני מחיל האוויר. אה, יחידת החילוץ? לא, אני בקריה, בבור.
זה היה מפחיד להרוג את המחבל? לא יודע, לא חשבתי על זה באותו
הרגע; זו היתה קצת הרגשה כמו שהורגים ג'וק - מפחיד אבל מוכרחים
לעשות את זה מייד אחרת הוא יברח ולא נוכל ללכת לישון. טוב, בוא
לא נתחיל שוב להשוות את הערבים לג'וקים. לא, זה בכלל לא מה
שהתכוונתי, יש לי כמה חברים ערבים.

רותי אמרה לו אחר כך שלא שמעו את כל הראיון ברדיו.

הכתב של ידיעות הגיע, ויחד איתו צלם. בועז אמר: אני יכול לקום
בשביל הראיון והצילומים. אבל הצלם אמר: לא, לא, תשאר ככה, זה
מעולה; רק, אפשר להחליף את השמיכה למשהו כהה? בזמן שהצלם צילם,
הכתב התחיל לראיין את בועז. זה נמשך שעה והצלם עזב באמצע.
בועז, שקצת היה מעוצבן מאיך שהתפרשו הדברים שלו קודם לכן ברדיו
השתדל להזהר, והפעם נראה לו שהכל עבר בשלום.

ביום שישי בבוקר, שבוע לאחר היום הגורלי, בועז קם לראשונה
מהמיטה.