היה הייתה פעם נערה צעירה, מאיה שמה. היא אהבה לשחק תופסת אבל
במיוחד סטנגה! היא קפצה פעמים ביום על חבל ואז רקדה קצת בלט.
היא התאהבה בנער צעיר. חיים שמו. יום אחד היא החליטה להציע לו
חברות אבל היא לא ידעה. כי חיים היה מקובל והיא לא. היא פנתה
לחברתה הטובה חיה לעצה.
חיה הציעה לה פשוט לעזור אומץ ולהציע לו. מאיה קיבלה את העצה,
אך חיים סרב. מאיה בכתה נורא, והיא לא ראתה את המכונית שבאה
מהכביש ממול. מאיה נהייתה נכה, דבר שהפריע לה מאוד יחד עם
התאבדותה של אמא.
עצובה וכואבת, חשבה מאיה לסיים את חייה גם כן. הרי ללא סטנגה,
ללא אמה וללא חיים- לא היה למאיה לשם מה לחיות. היא נסעה
במכוניתה המיוחדת שתוכנתה לנהיגה של נכים לצוק על הים ונעזרה
הקביים כדי לעמוד על הצוק. היא התכוונה לקפוץ אבל אז קרה דבר
ששינה את חייה לעד.
היא ראתה ילד קטן שמשחק בכדור. "שלום" אמר הילד הקטן. "מה אתה
עושה כאן?" צעקה עליו מאיה "אתה לא יודע שאסור לילדים קטנים
להלך על צוקים? זה מפריע לנערות מדוכאות כמוני להתאבד!". "באמת
סליחה" אמר הילד, "אני משה, ורציתי להציע לך לשחק סטנגה".
"אני לא יכולה לשחק סטנגה" אמרה מאיה "אני נכה, מכונית נכנסה
בי". "אולי תהיי שוערת?" מאיה הסכימה והם החלו לשחק. מאיה
גילתה שעם הקביים היא בלתי מנוצחת. היא פנתה לקפטן הפועל ת"א
שמעון גרשון והציגה לו את כישוריה. מאיה הייתה כל כך טובה
ששמעון שכר אותה על המקום ומאיה הייתה השוערת הראשונה הנכה.
אך אבוי, התאחדות הישראלית לכדורגל לא הרשתה לה לשחק עם קביים
והפועל ירדה ליגה... ועוד לידה... וועוד ליגה.. עד שבמהרה
הייתה בליגה ג' למקומות עבודה ושמעון גרשון נאלץ לפרוש מכדורגל
ולהתחיל למכור פלאפל. "אני לא כועס עליך" "אמר שמעון. "למעשה,
אני אפילו מוכן לתת לך עבודה בפלאפליה שלי".
מאיה, שתמיד נמשכה לעובדי פלאפל (חיים היה פלאפלניק גם כן)
הסכימה לעבודה והחליטה לכבוש את ליבו של שמעון. אחרי מספר
חודשים שמעון התאהב במאיה והציע לה חברות, מאיה שחיים התקשר
אליה יום קודם ואמר לה שהיא שווה מסטיק סירבה ועברה לגור עם
חיים.
החיים עם חיים היו קשים. הוא גר בדירה בקומה 49 בסיטי טאוור
בדיוק כשהמעלית התקלקלה והיה עליה לעלות 48 קומות בכל פעם (אחת
הוא היה רומנטיקן ונושא אותה עליו). אך היא התגעגעה לשמעון
ובפלאפליה... היא לא יכלה להפסיק לחשוב עליהם עד שהיא החליטה
לעשות משהו
שמעון עמד שם והחזיק את החומוס עם ידיו המיוזעות כשמאיה
הגיעה. היא לא אמרה דבר ונישקה אותו, החומוס נפל וכל הלקוחות
מחאו כפיים ומנשה, שהיה לקוח קבוע ואהב את מאיה בסתר, החל
לבכות וברח בלי לשלם. שמעון היה מאושר והציע לה להתחתן איתו.
"אני לא מאמין שהיא עושה לי את זה!" אמר מנשה לחברו דוד, שבילה
את זמנו הפנוי בצחצוח האקדח החדש שלו. "אני יכול לטפל בה אם
אתה רוצה" אמר דוד. "בה? אבל אני אוהב אותה! בו אני רוצה
שתטפל! הפלאפל לא רע בכלל, אבל אם הוא גנב לי את מאיה הוא
חייב למות!"
שמעון ומאיה התכוננו לחתונה, בזמן שמאיה שמה ג'ל על שיערה
ושמעון עשה פן דוד התגנב לאולם האירועים של יקבי ברדוקה. שמעון
קיבל שעה קודם לכן הצעת עבודה ממכבי סחנין והוא החליט לקבל את
ההצעה. הוא התגעגע לימי הכדורגל שלו. החתונה החלה ודוד היה
בכוננות.
אז דוד היה בכוננות וכאשר ראה את שניהם הוציא את אקדחו. מאיה
שראתה אותו צעקה "לא!" וקפצה לעברו של שמעון להציל אותו. ירייה
נשמעה. גופה נפלה על הארץ.
חיים עמד בפתח האולם ואקדח בידו. "עזבת אותי מאיה, כעסתי אך
עכשיו אני מבין אותך",. חיים ירה בדוד שניסה לירות בשמעון
שהוגן ע"י מאיה (ואולי לאחד מהם יש איידס???? לא משנה....).
מאיה, עם דמעות בעיניה הודתה לחיים והמשיכה בטקס. החתונה הייתה
יפיפייה וג'ובאני רוסו הופיע בחוטיני בלבד.


נ.ב.
רצינו להמשיך- אך אחריי ג'ובאני רוסו עם חוטיני, שום דבר לא
יכול לבוא...



נכתב בעזרת דורי דור המלך!