תרגום מאוקראינית

בלילה, כשכולם ישנים, ברחובות העיר הקטנה מסתובב לו איש קטן.
מסתובב ומסתכל על שמי הלילה המלאים בכוכבים.
במקומות איפה שהפנסים מאירים את הרחוב, לא רואים את הכוכבים,
ולכן הולך לו האיש הקטן ברחובות צדדים וקטנים.
הוא עובר דרך בתים ישנים, מסתכל על הגינות, וכשרואה כד עם
פרחים, עוצר לידו, מריח, וממשיך ללכת עם חיוך מאושר על הפנים.
ואם תלויה הכביסה בגינה, ויש שם בגדיי ילדים, הוא זורק צעצוע
וממשיך בדרכו.
וכך מסתובב לו האיש הקטן ברחובות, מתבונן פעם בכוכבים ופעם
בגינות.
קורה שהסתכל יותר מדיי על שמיי הכוכבים ומעד, ונמרך על המדרכה
עם אף פצוע. ולכן, ניתן לראות אותו לעיתים קרובות עם אף מנופח,
וחברו צוחק עליו וקורא לו אפפון. אבל זה לא משנה.
אני אספר לכם את ההכי חשוב עליו.
האיש הקטן חיכה לנס.
הוא האמין, שבמוקדם או במאוחר חייב להתרחש נס.
ופעם אחת, בזמן הזריחה...
הוא חזר לביתן בזמן הזריחה וראה ליד דירתו פסנתר!
באמצע הגינה עומד פסנתר!
מקרה מוזר ביותר, הלקה על הפסנתר התקלפה זה מזמן...
מישהו אחר, היה רץ לשכנים לשאול למי שייך הפסנתר, ולמה הביאו
פסנתר כה מוזר לגינתו, הרי מקומו במזבלה!
אבל האיש הקטן שמח וקרא בקול "הנה קיבלתי את הנס לו חיכיתי!"
הוא התמתח והכניס את הפסנתר לביתו.
ניקה אותו ואמר בשמחה לעצמו "ועכשיו ננגן!"
הוא התיישב מול הפסנתר, הרים את המכסה, הכין את ידיו בשביל
ללחוץ על הקלידים ועצר - הוא הרי לא יודע לנגן על פסנתר!
הוא הוריד את ידיו והתעצב...
ולפתע, ראה דלת קטנטנה בצד הקדמי של הפסנתר. הוא פתח אותה ומצא
מגירה, ועל המגירה מונח ספר עם כריכה צבעונית!
הוא לקח את הספר והסתכל בעמודים. בספר היו רק ציורים. על כל
עמוד היה מצוייר ציור צבעוני! ומה רק לא הופיע באותם ציורים
צבעוניים. היו שם ילדים, פרחים, ציפורים, בעלי חיים, צעצועים
וכה רבים אחרים!
ישב הוא זמן רב ודפדף בדפים, ולבסוף הבין למה הספר נועד. הוא
שם את הספר מלפניו כאילו היו תווים, הרים את ידיו וחבט
בקלידים. וכאן, התרחש נס. הוא ניגן כאילו היה מוזיקאי אמיתי!
האיש הקטן הופתע, ואף עצר לשנייה, ואחר כך המשיך לנגן בזמן
שהסתכל על התמונות שבספר.
הוא ניגן, ומסביבו רקדו פרפרים.
חייך האיש הקטן, מאיפה באו הפרפרים? נדנד בראשו אך המשיך
לנגן.
הוא ניגן, ועוד ועוד פרפרים רקדו בביתו.
וכאשר הפסיק את נגינתו, הפכו הפרפרים לדפי נייר לבנים וצנחו
ארצה.
על הדפים, היה משהו כתוב. האיש הקטן סידר אותם לפי הסדר והרכיב
ספר חדש. הוא התכונן לקרוא בספר. זו היתה אגדה על הפרחים.
הוא סיים לקרוא את האגדה והבין, הפסנתר הישן סיפר אגדות!
יש! צעק האיש הקטן ומשמחה עבר את החדר כולו על ידיו.
ושוב התיישב לנגן. הוא אמר לעצמו "אסור לבזבז זמן! הפסנתר
מחכה!
הוא הפך את העמוד והתחיל שוב לנגן.
ושוב התעופפו הפרפרים, כולם מסביב לפרפר לבן יפייפה.
וככה חי עכשיו האיש הקטן.
בלילה מתהלך ברחובות, מתסכל על הכוכבים, וזורק צעצועים
לגינות.
ובבית, מחכה לו הפסנתר הישן.
הפסנתר, שמספר סיפורים.
רואים! לא סתם חיכיתי לנס. ולכם לא קרה שום נס? לא?
אתם יודעים למה? בגלל שאתם לא מאמינים בנסים. אולי, גם בסיפור
הזה אתם לא מאמינים. אז תבואו בחורף למרכז העיר בחצות, כשהמקום
יהיה מלא בשלג, ותתחבאו מאחורי הקרוסלה.
סוסי העץ עומדים בשקט. כי הרי בשלג, אף אחד לא יבוא להתנדנד
עליהם.
אחרי כמה זמן, אתם תראו את האיש הקטן ניגש לסוסי העץ ומדבר
איתם בנימה רכה.
וכשהוא יתחיל לדבר, תתקרבו אליו בשקט בשקט. אם תרחמו על סוסי
העץ, ירגיש זאת האיש הקטן מייד, ויוביל אותכם לביתו.
הוא יראה לכם את הפסנתר הישן שלו, ינגן עליו, ויביא לכם במתנה
את אחת האגדות שלו.
וכשתלכו ממנו בשלג הביתה, אתם תשמעו רעש של המון המון פרפרים.
אבל אם תתעלמו מסוסי העץ, האיש הקטן לא יקח אתכם לביתו. ולא
משנה כמה תבקשו, לא תצליחו לשכנע אותו.
ולא תראו את נס הפסנתר הישן שמספר סיפורים.
ולהתגנב לביתו לא תצליחו! אז אל תנסו אפילו.
אתם עדיין תוכלו להגיד, שסתם המצאתי את הסיפור הזה, ושאין שוב
פסנתר שמספר סיפורים. ושאין בכלל איש קטן שהסתובב בלילה
ברחובות. ותוכלו אף להגיד שהייתם במרכז העיר ליד סוסי העץ ושלא
ראיתם שום איש קטן.
אבל מה אני אוכל להגיד?
אולי האיש הקטן לא שם לב לזמן מרוב שניגן על הפסנתר ולכן לא
ביקר את סוסי העץ.
ובכלל, זה עניינכם, רוצים - תאמינו, ואם לא אז לא.
אבל אם לא תאמינו, אז לצערי יהיה מצבכם יותר גרוע.
אתם תשמעו צעדים בגינתכם ותבהלו. אתם תחשבו שגנב נכנס.
אבל הילדים הקטנים לא יבהלו. הם יחייכו בשנתם בגלל שהם יודעים,
שבבוקר, בטוח ימצאו צעצוע חדש בגינה.