אני עוצרת את האוטו ותוהה לעצמי אם את מביט עלי מהחלון, אני לא
מעיזה להרים את המבט ומתחילה ללכת בצעדים מחושבים לעבר הדירה
שלך.
במעלית אני שואפת כמה נשימות עמוקות ומנסה להיות כמה שיותר
חזקה. אני מצלצלת בדלת והלב שלי דופק בהיסטריה (אם רק הייתי
יכולה לפעול לפי היגון ולא רגש, אני חושבת לעצמי).
אמא שלך צועקת לי שפתוח אני נכנסת ושולחת לה חיוך עצוב, אנחנו
אומרות שלום ואני נכנסת אליך לחדר.
אתה נותן לי נשיקה במצח וזה לא יכול להיות סימן טוב.
אני מתיישבת על המיטה שעליה שכבתי כל כך הרבה פעמים ומסתכלת
סביבי על החדר כאילו שזאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו. בראש
אני חוזרת על המנטרה שלי "תהיה חזקה, תהיי חזקה" אך אני חלשה
כל כך. אתה שותק ואני שותקת אפילו לא מעיזה להיסתכל עליך הרי
המבט שלך יגיד לי הכל ואני לא יכולה להישבר כבר עכשיו. אני לא
יודעת כמה זמן עבר עד שתפסת את המבט שלי בכוח צחקתי במבוכה
הצטרפת אלי עם מבט כואב בעיניים.
התחלת לדבר וסיפרת לי על השבוע הקשה שעבר עליך שתקתי ובהיתי
באוויר לסיכום אמרת שהכי קשה לך שאתה פוגע בי אבל אתה כנאה
באמת עדיין לא בשל לקשר.
נשכבתי על למיטה ושיחקתי בשמיכה התחלתי להגיד לך בקול צרוד
ורועד שגם אני חשבתי הרבה וכבר הבנתי שאתה כל כך מרוכז בעצמך
עכשיו שלא תוכל לאהוב אדם אחר מלבדך.
שוב שתיקה אני מנסה לחשוב מחשבות שמחות ודמעה סוררת מתחילה
לטייל לי על הלחי, תוך כמה רגעים מצטרפת אליה עוד אחת. אתה
מרים את היד ומנגב לי את הלחי במחווה שגורמת לעוד כמה דמעות
להצטרף.
הסתובבתי עם הגב אליך ובכיתי בשקט.
רציתי להישאר לא רציתי להאמין לך כי המבט הכואב הזה שלך לא
יכול להיות שהוא שיקר לי כל הזמן הזה. ראיתי בו הכל וגם את
האהבה שלך אלי אז איך זה יכול להיות שאתה משחרר אותי ככה עוד
לפני שהצלחתי להתרגל להרגשה הנאהבת הזאת.
אתה מתחיל להגיד לי כמה חשוב לך שנישאר ידידים ובא לי להקיא.
אני חושבת שאני צריכה להיות רחוקה ממך אך עצם המחשבה של להיות
רחוקה ממך עושה לי חולשה ברגלים ומין כהות מסחררת.
אני מבינה שהגיע הזמן ללכת כדי שתוכל להרגיש את המשמעות של כל
מה שאמרת. ללכת כדי שתבין שאתה לא רוצה שאני ילך, ותקרא לי
לחזור אליך ונישן מחובקים כל הלילה.
אני קמה ואומרת לך שאני הולכת עכשיו, אתה שותק. אני שואלת
אותך אם תלווה אותי אתה מביט בי ולפני שאתה עונה אני זורקת "לא
משנה"
ויוצאת. כל הדרך אל הדלת אני צועקת בראש אל תיתן לי ללכת.
אני מגיעה לדלת שולחת יד לפתוח אותה ובאוזנים דרוכות אני שומעת
אותך אומר "חכי רגע"  הילה של אור ירדה עלי, ידעתי שלא תוכל
לתת לי ללכת. נשארתי לעמוד עם הפנים לדלת התקרבת אלי ואמרת
"שכחת לקחת את הדיסק שלך". רעש חזק של התרסקות הידהד לי
באוזניים
ולא הזזתי שריר. נשארת לעמוד עם הדיסק ביד ובסוף החלטת פשוט
לשים לי אותו בתיק. באפיסת כוחות לחצתי על הידית ויצאתי.
בלי להסתכל לאחור סגרתי את הדלת ונגשתי למעלית.
בדרך למטה נשפתי את כל האוויר שהיה לי. יצאתי מהמעלית וצעדתי
בצעדים מחושבים לעבר האוטו תוהה אם אתה מביט בי מהחלון אך שוב
לא מעיזה להרים את המבט.