אבא שלי תמיד אומר שלברוח זה לא פתרון...

משום דבר שעשיתי הם לא היו מרוצים. תמיד "למה אתה לא לומד
עכשיו?", "אל תשאיר אוכל בצלחת" או "למה אתה לא יכול להיות כמו
אחיך הגדול?".
אני יודע שאבא צודק ולברוח זה לא פתרון, אבל נמאס לי, אז עשיתי
ת'עצמי מת!
כשאמא שלי הגיעה מהעבודה היא צעקה שאקום כבר לסדר את החדר, אבל
לא עניתי. עשיתי את עצמי מת!
אח"כ היא התחילה לבכות והתקשרה לאמבולנס. איש אחד עם חלוק לבן
התחיל לחבר לי כל מיני דברים לידיים ודחף לי צינור לפה, וכל
פעם שהוא צעק להתרחק הרגשתי איך שהשיער שלי עומד. אבל זה לא
עזר לו, עשיתי את עצמי מת! אפילו על המכונה שעושה טוווווווו
הצלחתי לעבוד. ואז נרדמתי.

כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי בתוך ארון. הרגשתי שמרימים אותי
והתחלתי להרגיש סחרחורת אבל אחרי כמה שניות זה נגמר. אבל אז
התחלתי לשמוע כל מיני קולות מלמעלה, ואפילו זהיתי את הקול של
אמא שלי שבאותם רגעים בכתה. אפילו אבא שלי, שאף פעם לא חייך
ואף פעם לא בכה, נשבר עכשיו.

הם אמרו כמה שהייתי ילד טוב, כמה שהייתי חרוץ ומסודר, שלא לדבר
על איזה תלמיד טוב הייתי...

שקרנים.