הסתובבתי בבית בלי סוף, מחדר לחדר לחדר, מנסה לעשות סדר בבלאגן
שהולך לי בראש. אני כבר לא אני, מעכשיו הכל שונה, הכל הרוס...
אני לבד.
לבד...
שמתי לב שהגעתי לשירותים, מסתכלת על עצמי במראה, רחמים עצמיים
מציפים אותי עד דמעות, ובעינים מזוגגות, אני בוהה באהבה בכוס
המכוערת שהוא קנה לי, והשימוש היחיד שמצאתי לה היתה להחזיק את
המברשות שניים שלנו...
ועכשיו יש בה רק מברשת אחת...
היה לנו כל כך טוב ביחד, לי ולו, באותו ערב שישי יצאנו שלושה,
להצגה של חצות ועשרים, הסרט היה יותר משעמם מערוץ 33 והינו
רדומים ומנומנמים, נכנסנו לג'יפ.
היא, ישבה מאחורה, תמיד הינו חברות, אני והיא, רבות ומשלימות,
בד"כ, לא הינו מדברות על דברים עומקים, הכל איתה תמיד היה די
שטחי, ומנותק, אבל כשהינו יוצאות ביחד הינו מתחברות , זה היה
כאילו היתה ביננו הבנה, שאנחנו ביחד כדי להשתולל, ובגלל שאנחנו
אוהבות את אותם דברים, זו לא היתה בעיה...
הבן אדם היחיד שבאמת היתי מספרת לו הכל, זה הוא... החבר
הרציני הראשון שלי. היה לי כל כך קל לדבר איתו, לא משנה על מה,
איתו, היתי מוציאה הכל החוצה... הוא היה הבחור היחיד שאהבתי,
שנתתי את עצמי וכל כולי בשבילו, שהיתי מוכנה למות במקומו...
כל פעם שמישהו היה זורק אותה, הינו יוצאים יחד איתה.. לפעמים
זה היה קצת מעיק.. כי רציתי להיות איתו לבד, להתכרבל לו בבקע
שבין הכתף לחזה ולנשום אותו עד אור הבוקר... אבל הפעם באמת היה
ממש כיף, למרות הסרט הנוראי הזה שנדמה היה שהוא הולך
ב"סלוומוושן"...
ישדעתי שבסוף הערב כל כולו יהיה רק שלי... וכל כך רציתי כבר
להגיע הביתה...
החלטנו שהוא ינהג, הוא היה היותר עירני שבחבורה.. אם אפשר
לקרוא למצב שהוא היה בוא עירני...
בנסיון נואש להתעורר אחרי תרדמת של שעה וחצי העלנו את הווליום
למקסימום ושרנו יחד עם גלגל"צ, אפילו את הפרסומות המטופשת של
זהירות בדרכים, "אני ילד מציק, אני ילד מעיק, מדליק מי שמקליק
מי שמקליק ראשון!!..."
אני והיא צחקנו על כמה שהוא נוהג גרוע, שכל האזור הימני שלו
זה שטח מת, שאם הוא ינסה אפילו להחליף נתיב הוא בטח ידרוס שליח
פיצה או איזה תמרור,ובין לבין החטפתי בו מבט, הסתכלתי עליו,
איך שהוא צוחק מהבדיחות שאנחנו מריצות עליו ואיך בעצם הוא כבר
מתחיל להתרגז והופך ליותר ויותר סמוק...
הסתכלתי עליו במבט אוהב, שאח"כ בבית הוא לא יפנה לי את הגב כל
הלילה.. והוא החזיר אחד בחזרה, היתי כל כך שקועה בפנים שלו,
אולי בגלל זה  נבהלתי כשהיא קפצה עלי מאחורה וחיבקה אותי יחד
עם המושב, חיבוק דב כזה... הוא נבהל מהצרחה שפלטתי, והרפה קצת
מההגה, כדי לנסות לעזור, במה שזה לא יהיה שגרם לי לצרוח...
התחלנו לסטות מהנתיב שלנו, לנתיב השמאלי...
ברגע האחרון, תפסתי את ההגה ומשכתי אותנו בכל הכוח שהיה בי
חזרה לימין... הוא לקח ממני את ההגה בעדינות עם מבט מפוחד
בעינים ונהג לאט כל שאר הדרך, כדי שאני והיא נרחם עליו ולא
נצחק עוד על הנהיגה שלו...

כשהגענו לרמזור שלפני הבית שלה, הגאונה הקטנה נזכרה שהיא
הבטיחה לאחותה שנבוא לאסוף אותה אחרי הסרט ממסיבה אצל חברה
שלה, אמרתי לו שיוריד אותי בבית, ויסע איתה, היתי גמורה מעיפות
כל מה שרציתי היה  להכנס למיטה ולהתכרבל בשמיכה, לחכות לו...
לחשתי לו באוזן, שיחזור מהר, שלחתי בהם מבט אחרון...
היא חייכה אלי באהבה, והוא, הדביק נשיקה על האדים של השמשה...
רציתי לחזור אחורה לחבק אותם פעם אחרונה ודי, אם רק ידעתי שזו
באמת תהיה פעם אחרונה....
עליתי הביתה, נכנסתי למיטה, וחיכיתי וחיכתי וחיכתי... דאגתי כל
כך...

עכשיו, מול המראה שמעל הכיור, אני מסתכלת על עצמי, על העינים
הנפוחות שלי, הוצאתי את המברשת שינים הבודדה שלי, שמתי אותה
בצד. וניפצתי את הכוס המכוערת שהוא הביא לי על ריצפת
השירותים.

הוא לא חזר אותו לילה. לא חזר בכלל.... עזב אותי בשביל המכוערת
הזאת והחיוך העקום שלה, ולקח את הג'יפ שלי איתו... הבן זונה.