השנה הושיבו אותי בסוף התור השלישי, ולא ראיתי את דברי המורה
שעל הלוח, לכן הלכתי עם אמא לחנות המשקפיים, לקנות משקפי ראיה.
כשהגעתי הביתה הורדתי את המשקפים הורודים והרכבתי את משקפי
הראיה החדשים כדי להראות לאבא.
המחזה שנגלה לעיני יכל להיות חומר לכל סרט אימה מצוי. הבית
שתמיד היה מלא אור ושמחה שסיפק לי אושר אין סופי- התגלה כבית
מיושן, מתפרק,בעל סדקים לאורכו ולרוחבו, וכל דבר שנמצא בו היה
סדוק, מנופץ או שבור.
והורי שראו שהחלטתי להרכיב את המשקפים בבית ולא בבית הספר
הסבירו לי ברוגע ובנינוחות:
"בת יקרה שלי זה מה יש. כאן גדלת וזה המטען אותו את לוקחת
עימך..."
יוני 97'
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.