|
פעם החיוך שלי היה כן ואמיתי
היו אומרים משהו
והייתי צוחקת
חיוך של ילדה שיש לה הכל
ובעצם אין לה כלום
חיוך של עיוורת
שמעמידה פני אילמת
ושותקת
שתיקה מביכה
שגורמת לחיוך להימחק
ונגמרת הבריחה
עיניי נפקחות ואני רואה
אינני עיוורת יותר
ומרוב התרגשות לעולם החדש שגיליתי
הרמתי עיניים והסתכלתי בשמש
הסתנוורתי, וקשות
עכשיו אינני רואה
ואין לי חיוך אמיתי וכן
כי אני יודעת מה יש בחוץ
אולי זה לא טוב
אבל עדיף על חשכת עיניי עכשיו
וכשאני שומעת אותך
אני מחייכת ומפסיקה
וכשאני רואה אותך
אני צוחקת ומייד בוכה |
|
|
אם רק תומרי דה
בדה בדה!
ק. מרכוס, חבר
בנוער
ההיטלראיי
מתחיל עם רוסיה
בחוף
הדולפינריום |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.