הוא אף פעם לא הצליח להבין למה הם כל הזמן מחליפים אותו. לא
החילוף עצמו הטריד אותו, עם זה הוא הצליח להתמודד איכשהו. הוא
פשוט לא היה מסוגל לשמוע אותם מדברים על זה כל הזמן. זה כאילו
הנושא היחיד שהם מתעמקים בו. "אני מת שיחליפו אותך כבר..." הם
היו אומרים לו. "אתה נכנס לנו בין הרגליים." היו אומרים לו
אחרים וצוחקים. 'הם לא יודעים שזה פוגע נורא?' הוא שאל את
עצמו.  'הם לא רואים שאני נעלב? מה, אין לי רגשות? אין לי
לב?'. והתקופה עד החילוף, זה באמת יותר מדי. הם זלזלו בו וצחקו
עליו. הם היו זורקים אותו בכל פעם שהייתה להם הזדמנות. לפעמים
אפילו מרביצים לו. מרביצים! פיזית! הוא כבר לא ידע מה לעשות עם
עצמו. הוא כבר לא ידע מה לחשוב. 'אולי זה אני?' היה מאשים את
עצמו. 'אולי זו אשמתי בכלל? אולי אני לא מתייחס אליהם מספיק.'.
הוא איתם מהיום הראשון שלהם, ואם לא הראשון, אז מקסימום בשבוע
הראשון שלהם. בהתחלה הם מתלהבים ממנו, מרגישים גאים לעבוד
איתו, חלקם אפילו נותנים לו שמות חיבה. הם אוהבים אותו, מפנקים
אותו. לא עוזבים אותו לרגע. ואז, פתאום אחרי תקופת זמן, זה
נגמר. כאילו הוא כבר לא קיים. ההתלהבות דועכת ונעלמת. שמות
החיבה הופכים לשמות גנאי וקללות עסיסיות. היחס מתדרדר, עד כדי
כך שהם שוכחים ממנו, ושוכחים אותו. הם מדברים על כמה שהוא לא
מוצלח, כמה הוא מסרבל את העבודה, כמה הוא כבד. "אנחנו לא
יכולים אתך יותר!" הם צועקים. "נשבר ממך כבר!". "לא!", הוא
רוצה לצעוק להם. "לא! אל תחליפו אותי באף אחד אחר!". הוא רוצה
לומר להם שהוא הכי טוב, או לפחות טוב יותר מכל מחליף שהם
ימצאו. המחליפים שלו הם בכלל תופעה. הם תמיד קטנים יותר, פחות
מוצלחים ממנו, ורובם נשברים מהלחץ בסופו של דבר. מה שכן, הם
תמיד יפים יותר. 'זה המצב אליו הגענו?' הוא שואל את עצמו.
'מחליפים אותי על סמך מראה חיצוני בלבד? מה עם כישורים?
אינטליגנציה, חוש הומור, אפילו כוח פיזי. אבל מראה? קיבינימט!
עוד רגע יחליפו אותי כי אני שחור!'. זה כמובן לא יקרה, כי הם
כולם שחורים. כלומר גם המחליפים שלו תמיד שחורים. הוא שוכב על
מדף הכנה, עם שאר הארוכים, ומסתכל בכעס מהול בקנאה על המדף
מולו, מלא בשורות של נשקים מקוצרים. 'זונות' הוא מסנן. 'מה יש
בכם שאין בי? מה, רק בגלל שאתם קצרים יותר? יפים יותר?'. הוא
ממשיך לשכב שם, לא זז, עדיין נחנק מאמבטיית הסולר שבוריס,
אחראי הנשקייה המגעיל הזה עשה לו, וחיכה לחייל חדש, שיבוא
וייקח אותו לעוד סיבוב של התעללות אינסופית. 'טוב, יכול להיות
גרוע יותר.' הוא חושב. 'לפחות אני לא "בורקס".'.