[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריק קדם
/
חייו הקשים של ילד

כמה י"בניקים דחפו לי את הראש לאסלה,
בגלל שלא רציתי להביא להם את האוכל.
ככה זה בערך כל יום, אני צריך להביא כל הזמן בגדים להחלפה,
רציתי להתלונן למנהל, אבל ידעתי שאחרי זה יפוצצו אותי.
אני רוצה להראות להם שאני לא פוחד, אבל מבפנים אני מת מפחד,
כמו ילד בן ארבע שלא יכול לישון בגלל שהוא חושב שיש לו מפלצת
מתחת למיטה.
ניסיתי לברוח מהם אבל הם איכשהו מוצאים אותי.

למחרת, הם באו אליי הבייתה,
הם באו עם אלת בייסבול ושרשרת חניקה כמו שיש לכלבים,
הם דפקו על הדלת, אבל לא פתחתי.
למה ההורים שלי בעבודה עכשיו? "כוס אמק!", קיללתי.
בסוף הם פרצו את הדלת, "חנן?, איפה אתה?" אמר גלעד,
"אני לא יעשה לך כלום".
המשכתי להתחבא מתחת למיטה, ידעתי שהם ימצאו אותי.
בינתיים הם הפכו את כל הבית, הרסו לי את הטלויזיה,
לקחו את התמונות שהיו על הקיר ושמו אותם על הכיריים, ציירו על
מיצי עם ספרי, אכלו את הארוחת צהריים שאמא השאירה לי במקרר.
"אני לא יעשה לך כלום" חזר גלעד על דבריו כשכל השניצל שלי בפה
שלו.

אחרי עשר דקות הם מצאו אותי, מזלי שאמא שלי בדיוק הגיעה,
היא התלוננה במשטרה על גלעד והחברים שלו, וגם המנייאקים האלה
מחקו לי את כל המחשב, מוזר שיש להם כל כך הרבה איי.קיו כדי
לפרמט מחשב.

יום אחרי הם באו אליי בבית הספר, דחפו אותי לפח האשפה הגדול
ליד האולם ספורט, וגם לקחו לי את כל הבגדים, מזל שהיו לי בגדים
להחלפה, גלעד אמר שהוא יבוא עוד פעם לביקור פתע בבית שלי.

בלילה התפללתי לאלוהים, אפילו שאני לא מאמין שיש אלוהים,
רציתי שהם יפסיקו, למה דווקא אני? אני סך הכל ילד בכיתה ז',
רציתי לעוף מהמקום הזה, שיעזבו אותי בשקט.
פתאום שמעתי מישהו הולך בחוץ, התחלתי לרעוד
רצתי להתחבא, הפעם התחבאתי בארון.

שמעי את החריקה של חלון מתי שהוא נפתח, התחלתי להזיע,
שמעתי מישהו לוחש "הלו?, יש פה מישהו?"
פתאום הדלת של הארון נפתחה, מזה נבהלתי, בסוף זה היה יואב,
החבר הכי טוב שלי, הוא ראה אותי יושב בתוך הארון, עם
המשקפיים,
שטוף זיעה. "מה קרה?" שאל יואב. "חשבתי שגלעד וכל החברים שלו
באים לפה כדי להרוג אותי", עניתי כשאני מנגב את הזיעה שלי עם
השרוול של החולצה המשובצת שלי. "שמעתי שהם כל הזמן מציקים לך"
אמר יואב, "גם אני רוצה להתנקם בהם, הם באו עליי היום הבייתה,
אכלו לי את שניצל שאמא שלי השאירה לי, הרסו לי את המחשב, מזלי
שלא הייתי בבית", "זה גם מה שהוא עשה לי", עניתי, "כנראה הוא
חובב שניצלים מושבע". אחרי כמה שניות של שקט אמרתי ליואב, "אז
מה אתה עושה פה?". "באתי לראות מה שלומך, לא ראיתי אותך היום,
איפה היית?" "הייתי עסוק בלהוציא את עצמי מהפח האשפה" עניתי
בקול
מדוכא.
יואב נשאר לישון אצלי, כי ההורים שלו היו בחו"ל והוא לא רצה
שגלעד
יבוא לבית שלו שוב.
למחרת בביה"ס גלעד לא עשה לי כלום,
כנראה שהוא הבין שהוא סתם ילד מגודל עם מספיק איי.קיו לשחק
פוטבול.

אחרי שבוע הוא התנצל, אני לא יודע עם להאמין לו או לא.
שאלתי את יואב מה הוא חושב, "תחכה שבוע", הוא אמר, "אם הוא לא
עושה לך כלום, תקבל את ההתנצלות". הנהנתי בראשי בהסכמה.

אחרי שבוע, שגלעד לא עשה לי כלום, הוא סיים ללמוד.
והוא נסע עם כמה חברים שלו לים, ונהרג בתאונת דרכים.

אחרי שגלעד מת, כלום לא השתנה בחיים שלי,
עדיין היו דוחפים לי ת'ראש לאסלה בביה"ס.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אני עכשיו מביא
לכם את הארי
פוטר, מבקש ממנו
להפוך את החלקיק
לפוטון- לא
יהפוך!"

מתרגל בפיסיקה
עם חיבה לדומאות
ביזאריות
ודוגמניות
ביזריות לא פחות


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/02 11:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריק קדם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה