ישבתי לידך
את בכית.
לא היה לי מה להגיד אז לקחתי עוד שכטה.
את בכית יותר חזק
שתקתי.
בכית על הכאב והתמימות שאבדה,
בכית על כל הגברים שהיו לך,
אותו מספר של אלה שפגעו בך.
בכית מפחד שיום אחד כבר תהיי כל כך מחוספסת
ומה יהיה איתך אז?
מה יכולתי להגיד?
את צודקת.
אני מכירה את הכאב שלך וגם את הפחדים.
אני מכירה את הגברים האלה והקשרים האלה
את האכזבות פעם אחרי פעם.
אני מכירה את התשוקה העזה לאהבה אמיתית כנה וטובה.
אז המשכנו לשבת
את דיברת
אני הקשבתי לדמעות שלך
רציתי להגיד משהו שינחם אותך
שיתן לך תיקווה,
אבל הכל יצא לי עקום
כי בעצם פשוט לא היה מה להגיד.