כן כן אני קיים. אתם לא מאמינים? גם היא לא. וזה קשה. קשה לשמש
מלאך שומר על בחורה
שלא מאמינה
שיש מישהו שישמור עלייה... שלא לדבר על מלאכים.
אני המלאך שלה.
היא עצובה כל כך. תמיד. מיוחדת. ככה אני קורא לה. למה? היה פעם
אחד שקרא לה
מיוחדת...
היא אהבה את זה. אף פעם לא האמינה לו.. אבל אהבה את זה.
בכלל יש לה בעיה להאמין לאנשים.... ככה זה אצלכם... בני האדם.
אין אמונה באף אחד.
גם כשחושבים שיש בעצם אין.. כי זה כל כך שביר. אמונה אמיתית לא
נשברת מהר כל כך...
ואצלה זה אפילו יותר חמור.
היא כזו. לא מאמינה. נשמה אבודה. בודדה כזאת, לא מחייכת. כן
אתם ראיתם את החיוך שלה..
לא יפה?
החיוך שלה בא לעיתים כל כך רחוקות שכל פעם שהיא מחייכת אני גם
מחייך... איך אתם לא רואים?
כמה מעט היא מחייכת.... לא יודע.. בני האדם.. קשה להבין.

המיוחדת שלי.
היא עכשיו במיטה. שומעת אביב גפן.. מה היא מוצאת במוזיקה הזו
אני לא מבין...
אבל היא אוהבת.. ואני? בכלל אין לי מילה בנושא. אז אני שותק.
מידי פעם שם על ידי על ראשה... שתרגיש. משהו. אבל שתרגיש.
קשה לי להגיע אלייה, אל המיוחדת. שנים של חסימות אפילו מלאך
שכמוני לא מצליח לשבור.

היא שותקת. אפילו לא בוכה. שוכבת לה שם מצונפת בתוך המיטה. כל
כך הרבה אנשים יש
בבית
הזה אף אחד לא רואה את העצב בענייה.
עכשיו היא בוכה. בשקט, לתוך הכרית. כל כך בוכה שכל הגוף שלה
מזדעזע. זה לא טוב לה
לבכות
ככה, למיוחדת, לא טוב.
איך אני אסביר לכם עלייה?
לא יודע ממה להתחיל. נכנסתי לחיים שלה לפני שנים. היא הייתה
ילדה מאושרת. מפונקת
כזו,
ההורים שלה שמו אותה לפני הכל. כלפיי חוץ הכל היה נפלא.
ואז הדברים התחילו להשתבש הקנאה שבשה את דעתו של אחיה והוא החל
את נקמתו במיוחדת
שלי.
אם אני אצטרך לשים את האצבע על הזמן המדוייק שדברים החלו
להשתבש אצלה אז אני אהמר
על
התקופה ההיא. בגיל 11.

היא מרגישה שהיא כלום אבל זה כל כך לא נכון. מרגישה שהיא
מבזבזת את חייה. אפילו
ניסתה
להצטרף אליי כמה וכמה פעמים.. אבל אני לא נתתי לה.
אבל היא, עקשנית... לא הצלחתי לשכנע אותה שהיא צריכה לחיות
שהיא תהנה מהחיים אם רק
תיתן
לעצמה הזדמנות.
היא כל כך מלאת כאב, מלאת שנאה.. כלפיי העולם.
היא עדיין בוכה, שם במיטה של אחיה. אבודה.. ואני לא יכול לעזור
לה למצוא את עצמה,
זו רק
היא יכולה לעשות, אני רק יכול לכוון. ואני עושה זאת.
מראה לה צדדים בחיים, מושך אותה לכיוונים מראה לה את הרע ואת
הטוב גם יחד.
ראיתי אותה בזמנים אחרים שהיא הייתה מלאת אהבה וחייכה. כל כך
חייכה.
אבל היא לא נתנה לעצמה להירגע, להבין שזה רק הכנה, לא הדבר
האמיתי. היא ידעה אבל לא
האמינה בזה.
שוב אנחנו חוזרים למילה הזו - אמונה.
היא פשוט לא מהמאמינות
...