קוראים לה שירה. היא נכנסה לחיו לפני חצי שנה. משוחררת מהצבא,
קטנוטנת, צנומה.
חיפשה עבודה אצלו והוא קיבל אותה, עם הזמן החלו לעשות משמרות
יחד והתחילו גם לדבר, הוא מצא אצלה עניין היא מצאה אצלו הקשבה
וביחד מילאו אחד אצל השני דבר מה שהיה חסר להם עוד מימים
קודמים.
לילה אחד בין בירה אחת לשנייה סיפרה לו, ככה בשקט, במעין היסוס
אולי פחד רק שהוא לא היה בטוח. גם היא לא.
היא סיפרה לו על אבא שלה. כמה אהב אותה, וכל מה שעשה בשבילה.
כל כך אהב אותה, אבא שלה, ששכח את הגבול. כל כך סונוור מיופייה
ששכח מי היא. או אולי זכר מי היא ואהב אותה אפילו יותר אם זה
אפשרי.
והיא אהבה שהוא אוהב אותה, אהבה להיות הילדה הקטנה של אבא. עד
שאבא ביקש ממנה להיות גדולה בשבילו, רק היא הכי בשבילו, וזה רק
בינהם כי הוא אבא שלה והיא הילדה הגדולה שלו.
שירה אהבה את אבא אבל לא את הידיים שלו.
הידיים שלו הכאיבו לה למטה, וגם כשאבא אמר שהיא אוהבת את זה
היא ידעה, בפנים, שהיא לא.
היא חשבה שאבא מנסה להגיע למקום הזה בתוכה שבו היא מסתירה את
כל המחשבות כי אבא אמר לה שאין סודות בין אבא לבת ולה היו המון
סודות.
ועם הידיים הגדולות שלו הוא מנסה להיכנס לתוכה ולשלוף את כל
הסודות.
אבל כנראה שהוא לא הצליח כי כל פעם מחדש הוא ניסה וניסה וכשהוא
ניסה היא ניסתה בכל כוחה לא לחשוב על כלום שלא ירגיש אולי
במקרה את הסודות שלה.
אחרי כמה זמן אבא מצא דרך אחרת להוציא ממנה את הסודות שלה -
הוא הפסיק לנסות עם הידיים וניסה עם זה.. שלמטה..
את כל זה היא סיפרה לו אז בלילה, בין בירה אחת לשניה.
גיחוך על שפתייה וענייה שחורות, אטומות. כאילו לא על עצמה היא
מספרת.
הוא נזכר עכשיו איך כבר אז התפעל מיכולת הניתוק שלה מעצמה, איך
לא הבין שהיא הייתה חייבת להתנתק כי אם לא תתנתק היא לעד תמשיך
להרגיש את אבא שלה חופר בתוכה להוציא סודות כמוסים של ילדה בת
8.
מאז אותו לילה עברו בינהם עוד הרבה לילות שכאלו שהיא סיפרה
והוא הקשיב.
הקשיב איך אמא שלה התנהגה כאילו לא קורה דבר בביתה, כאילו כולם
משפחה מאושרת ואוהבת.
הקשיב לה כשסיפרה איך כשהגיע לגיל 15 וכל בנות כיתתה התחילו
לפתח חזה והורומונים ואך במסיבות שישי הזמינו אותה הבנים לרקוד
והיא לא יכלה. תמיד הסתכלה על ידייהם הגדולות ופחדה שגם הם
ירצו לדעת את כל סודותייה.
ואיך כשהייתה בת 16 המורה לאומנות ביקשה ממנה לבוא איתה לשיחה
והראתה לה שכל הציורים שלה בשנתיים האחרונות עסקו באנשים בלי
ידיים ופתאום עכשיו היא התחילה לצייר ידיים שחורות וגדולות
בצורה כמעט אובססיבית.
והיא אמרה שיצא ככה והסתובבה בלי להסביר.
הוא רצה לחבר אותה כשהיא סיפרה לו איך כמה ימים אחרי זה במסיבה
כיתתית אחד הבנים שם עלייה את ידה וליטף אותה והיא התחרפנה
והתחילה לצרוח עליו באמצע האולם.
למחרת כבר הלכה אל המורה לאומנות וסיפרה לה על אבא ועל הידיים
שלו ועל הסודות שהוא רוצה להוציא ממנה והיא כבר כמעט מוכנה
לספר לו רק שיפסיק לעשות את זה.
והמורה פנתה למנהלת ותוך זמן קצר כבר עצרו אותו והיה משפט
מתוקשר מאוד כי לאבא היו הרבה חברים ולכל מקום שהיא הלכה הביטו
בה בשנאה ובזלזול ואפילו מישהו הגדיל ועשה וצעק לה ברחוב שהיא
מעלילה על אבא שלה ואיך היא מסוגלת.
והוא כל כך רצה לחבק אותה, עד כאב, אבל היא לא הרשתה לו. שנאה
ידיים גדולות שנגעו בה.
ובמשפט אבא שלה קיבל הרבה שנים ולאחר שניתן פסק הדין היא יצאה
משם ונשבעה שיותר לא תחשוב על אבא שלה או על הידיים שלו.
ארזה תיק ונסעה רחוק מהמשפחה, עבדה בקיבוץ, השלימה בגרויות
אקסטרני והתגייסה לצבא.
היו לה חברים אבל אף פעם לא היה לה בן זוג. העדיפה ידי נשים
שיגעו בה, ידיים עדינות וקטנות, כמו שלה.
ואז שהשתחררה מהצבא באה לתל אביב, העיר הגדולה, למצוא עבודה,
להתחיל חיים.
וככה גם הגיעה אליו.
היא שכרה דירה עם חברה שלה שאותה אהבה עד כלות, היו לה ידיים
מושלמות והיא נגעה בה בשקט, בדממה, מגעה רך נוגע לא נוגע.
ושירה אהבה אותה.
את כל זה היא סיפרה לו, כל פעם מוסיפה עוד תמונה לפאזל, מוסיפה
עוד חלק.
ואז זה נגמר, בין שתייהן, ושירה מצאה את עצמה בלי דירה ובלי
אהבה.
אבודה ברחה אליו חיפשה אצלו מענה, כוח, נחמה.
והוא נתן לה את כל זה ועוד הרבה.
פינה לה חדר בביתו, קידם אותה בעבודה כדי שתהייה עסוקה ולא
תרגיש את הלב שכאב כל כך והביט בה.
הביט בה ששינה על הספה מתעוררת מסיוטים על ידיים גדולות
שחונקות אותה, הביט בה כשיצאה מהמקלחת ענייה אדומות לאחר בכי
גופה זועק מהשפשוף שלה, הביט בה כפגעה בו כשהרחיקה אותה כדחקה
אותו לפינה.
הביט בחתכייה שפגעה בעצמה.
וככה הם חיו היא ממשבר למשבר והוא נותן לה את כל מבוקשה.
לאט לאט היא התחילה להרגיש את הביטחון בו, את השקט הכוחני שזרם
ממנו אליה, את השלווה שיש בו שרצתה גם היא.
לאט לאט הסיוטים פחתו והבכי פסק, העבודה מילאה את חייה והיא
הכירה אנשים חדשים, חברים נוספים שהעריצו את יופיה שהסתובבו
סביבה בצורה מתמדת.
גם הוא היה שם אבל בצד, שקט, אוהב.
כן, הוא אהב אותה. אהבה חסרת סיכוי הרי ידיו הגדולות לעולם לא
יוכלו לגעת בגופה.
הרי היא לא תרשה זאת.
שבת אחת הוא נסע לטייל, כשחזר הבית היה ריק.
הוא התקשר אליה והיא סיפרה שהכירה אחת מדהימה שאוהבת אותה
ועברה אלייה.
לא הרגישה כמה פגעה בו אותו ערב.
בשבועיים הקרובים הם עבדו יחד דיברו על עבודה ולא מעבר, הוא כי
חיכה שהיא תתחיל והיא כי בשעות שמעבר הייתה עסוקה ומלאה עד אפס
מקום באהבה החדשה שלה.
לילה אחד היא התקשרה אליו, בוכה, ביקשה שיבוא ייקח אותה. הוא
הגיע וראה אותה שוכבת על המיטה, בוכה, מקופלת בעצמה, ואת החברה
שלה מעשנת סיגריה בפינה בידיים רועדות, היא בכתה אליו שייקח
אותה הביתה אליו שהיו לה סיוטים והיא כבר לא יכולה יותר שרע לה
והידיים שוב חזרו אלייה מחפשות את הסודות שלה.
הוא ניסה להקים אותה על רגלייה אבל היא לא יכלה, שכבה שם חסרת
אונים, מפוחדת.
ליבו כאב עלייה עד כדי זעם.
זרעותייה היו מלאות חתכים טריים לצד של צלקות ישנות הוא הביט
בחברה שלה בעניים מלאות זעם ושאל איך היא הגיעה למצב כזה שוב?
מה עשית לה?
חברתה אמרה שהיא לא ידעה מה לעשות ובכלל זו שירה. איך אפשר
למנוע ממנה לעשות משהו? הרי כל מה שאסור היא עושה דווקא.
הוא הרים אותה בזרועותייו לא מרגיש את משקלה בין ידיו לוקח
אותה אליו הביתה לוחש לה בדרך מילות הרגעה שלא תדאג כי זה הבית
גם שלה והיא צריכה לדעת את זה והוא יטפל בה ויאהב אותה. רק שלא
תדאג. רק שלא תבכה.
רק שתפסיק עם ההרס הזה שלה.
הם הגיעו הביתה והוא השכיב אותה לישון וישב לידה למקרה שתתעורר
שוב מהסיוטים.
היא פקחה עינייה במהלך הלילה כמה פעמים ראתה אותו מביט בה
וחזרה ונרדמה.
למחרת היא התעוררה הוא הכין לה ארוחת בוקר והיא התחילה לספר
איך הן היו מעשנות ביחד גראס כי היא לא יכלה להגיד "לא", זה לא
הצד החזק שלה להגיד את המילה הזו. ואיך לילה אחרי לילה היא
נגעה בה והגראס השתולל בה והיא הייתה כל כך כבדה וכל כך אבודה
ולא ידעה איך לבוא אליו ולספר לו ככה אחרי שהלכה בלי להגיד
שלום או לפחות להשאיר פתק.
ואיך היא מרגישה את הפחד בתוכה כי היא תלוייה בו - השקט שלה
תלוי בו, הביטחון שלה.
והוא שתק, לא נותרו בו מילים.
וככה השתיקה התארכה לה.
ישבו להם ילדונת מכונסת בעצמה וגבר חושב שאוהב.
ובעצם הדבר שהכי שלט שם, בשתי הדמויות האלו זה הפחד.
היא פחדה שהידיים הגדולות יחזרו אלייה אם תהייה שלו וגם פחדה
שתאבד הכל אם תלך והוא פחד לפגוע בה בידייו, לעשות משהו לא
נכון, להרתיע אותה וגם פחד שתלך כי יאבד אותה והיא הייתה הכל
בשבילו.

סוף.