עכשיו אני יודעת.
הרי עבר כל כך הרבה זמן,והרי ברור שיותר קל לנתח את העבר מאשר
את ההווה.
אז אם זה כל כך ברור,למה עולות כל כך הרבה שאלות?
מדוע כל כך קשה לענות עליהן?
ולמה עדיין קשה להתמודד?
אבל החלטתי שאני חייבת את זה.
לך.
לעצמי...
אז ספרתי עד עשר,נחנקתי כבר בשבע, והרמתי טלפון.
התקליט שוב מנגן..
שיננתי כל רגע ורגע.
ואמרתי, ואמרתי.
ואמרתי..
וסיפרתי לך הכל.
סוף סוף.
אפילו את הסיפור שלא רציתי שתדע, אבל הייתי חייבת.
אז כנראה שאני לא כזה אדם טוב כמו שרציתי, שאהבתי לחשוב.
אז ידידי היקר,
רציתי להגיד לך תודה על שהקשבת.
על זה שנתת.
על זה שאתה אתה.
רציתי להגיד לך שאכפת לי המון,
ובאמת.
ושעכשיו אני יודעת
שאני אוהבת
אותך.
אני חושבת שהגיע הזמן שתדע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.